שלום לך חרדה- שיר לשבת

שלום לך חרדה
קשה לומר שהתגעגעתי
לחרבות המעופפות
שמפלחות את ליבי

ליבי ליבי

שלום לך חרדה
אני צמאה לנשימה
ומדברת כמו דג מחוץ למיים

סואנת
החיים כולם דוהרים דרכי
כמו רכבת קלה
מדי

אשר יגורתי בא עלי
עתה ידעתי כי הובסתי
ואמות כשאני מנסה

כל עוד אני מנסה
אני משילה מעלי עור
ולובשת אור אחר

כל עוד אני נאבקת
אני יודעת שהחרדה תחלוף
ותפנה את מקומה לזכרונות רעים יותר

משל הייתי חץ הנורה לעבר עצמו
משל הייתי ציפור מפרפרת ביער אסור
משל הייתי
הייתי משל

– Quotes Herzfeld Anthropology, 2001

So. i've been studying for my exams & figured out a way to make my study more interesting: I am posting reflections & summaries of what I read to my blog.

Anthropology: Theoretical Practice in Culture and Society

ISBN: 978-0-631-20659-0
388 pages
December 2000, ©2001, Wiley-Blackwell

Anthropology, Herzfeld argues is the study of common sense. The term itself is deceiving:what is common for one society is uncommon at another and what makes sense in one society isn't so at another. Anthropology has a dark past of  Western sense of superiority over 'primitive' societies that is reflected in evolutionist views, but Anthropology has evolved beyond that paradigm as it implies upon the observer the same assumptions it implies upon the observed. The rise of Urban social forms also obscures the line between observed and observer. Anthropologists must be cautious  of over- universalization of societies. Anthropology learns from its own mistakes and finds value in  s destabilization of received ideas. such as ethnicity and nationality.

Anthropologists carry moral obligation to fight racism via education and also to disseminate the riches of knowledge to the broad population.

 The notion of cultural particularity is contested by homogenization of form of knowledge.There is a danger of over simplification in universalization. Morever, Globalization creates new forms of agency and structures that need to be tended too.

 

 


Taken with Open Screenshotrefer.php

Taken with Open Screenshot

My PTSD related activism syndrom manifesto

M

One of the amazing things about activists is that we often deliberately expose ourselves to brutality when we believe it necessary. What is sometimes equally surprising is how little we know about the psychological effects of this violence. We need to prepare ourselves and learn how to support each other through the physical and emotional consequences of trauma.
https://www.activist-trauma.net/en/m…ters/ptsd.html

I'm looking at this photo of myself. It was taken during the Summer of 2014.
During the summer of 2014 there was a war here.
Rockets from Gaza flew over our heads.
There was an intifada here- still is.
Intifada means guerilla attacks on civilians.
We ourselves fear we might be the next victims of terrorist attacks.
we found ourselves in between two rivals:
we are against our government because it breaches the international law & commit war crimes.
At the same time, we might be targeted by the militant resistant factions.
Both opportunities are equally scary.
So the time now, for me is the summer of 2014.
I remember writing letters and sending photos to people in Gaza. Let them know not all Israelis support the massacre.
That is not something obvious, having an Israeli & a Palestinian, from two sides of the trenches in the war, to keep friendship & contact during the war. Every word we heard from Gaza was precious to us, as at the time w were persecutred by right wings extremists. The persecution was bad: we recieved threats, our friends were attacked in the streets.
Our family stopped talking to us during the war, as they are religious Zionists.
it was right after our wedding.
We spent all the money from the wedding on activism during the war.
I got sick.
I have to know It meant something, all the pain we've been through just to be on the side of 'No War'.
For someone like myself, who've seen & been through so Much violence, it had to mean something to stand up against violence as a grown up. But it hurts so much.

Remind me to stay away from the keyboard when I am upset
~To be denied of right to be heard- No one deserves it.
Reply With Quote Reply With Quote Alert mods

Photo memories

מצגת זאת דורשת JavaScript.

 

ללא נחמה

היא אומרת לי,
הדת שלי מלאת חמלה ואוהבת
היא אומרת לי,
הדת שלי אוסרת על רצח והריגה
אלוהים גדול.
אלוהים גדול ממני
אלוהים לא יעמיס עלייך
יותר ממה שתוכלי
ואני?
אני כבר לא יכולה לשאת כלום
אפילו לא את האוויר החם
היא ממלאת את הכוס שלי במיים
היא מוזגת לי חיים
היא אומרת
שאלוהים לא יתן

שנזבח על גופת אחינו המת
ומה יהיה בנו אם לא תהיה לנו אמונה
ואני:
הרגתם את אחיי ואחיותי
ייפתחו שערי הדין
תבוא עליכם משלחת מלאכי חבלה
להעביר ממשלתכם מהארץ
שרפתם את עלי הקטן
אשרי  מי שינפץ ערלות ליבכם  על הסלע
תמות נפשיכם עם הנאצים אשר אהבתם
מה לי ולכם אדוני הארץ, משתינים בקיר,
ידיכם שפכו את הדם הזה

והשלכתי ראשי במרירות
לו רק הייתה בי אמונה
הייתי סובבת את העיר הזאת
עד שייפלו חומותיה

image