מישורע דומים(פרק תעשייה מישור אדומים


מישורע דומים(פרק תעשייה מישור אדומים

פארק התעשייה מישור אדומים אינו ישראל ואינו פלסטין.

זוהי מובלעת סינגפורית/בנגלדשית

 -הכנס כאן כל שם אחר של מדינת עולם שלישי ומטה

מוכת  גלובליזציה וקולוניאליזם

כל כך הרבה דברים מייצרים כאן לשוק המקומי

המובן מאליו כמעט הופך לחומר

זכוכית, מתכת, עץ ואבן הם חומרי גלם,

הם סחורות שיעובדו וינועו הלאה

ממשועבדים לעובדים למשועבדים

שמונה תשע עשר, שנים

מאה ארבעים שקלים ליום עבודה תחת שמיים עשויים אש  ושלושים שקל למוניות

ואין תלוש ואין קרן השתלמות ואין ערובה לכך שהכסף הזה מתישהו יגיע ושלש אלף  שקל בחודש שצריכים

לפרנס 4-5 פיות

בעל הבית ייתן להם יותר כשיהיה לו יותר

הוא כמו משפחה, בעל הבית ,

ואם היה יכול היה פורש שטיחים של הבטחות

ופורט את הכזבים לעוד פרוטה,

 אשרי האדון שיטווה את הלוקשים האלה לזהב שחור

וירבה לו עבדים וירבה לו שפחות וסוסים

 – ויעשה דין לעצמו

 גן העדן של המזרח הפרוע ברא לעצמו הכובש

לקח אדמה ולקח את החיים שעליה

ואסר יסורים בארץ ההיתרים

ועדיין הבאר לא יבשה
אך  אני התייבשתי באוהל האדום.

מישור אדומים הוא המזרח הפרוע, שטח הפקר שחוקי ההעסקה אינם חלים עליו

ניו סדום ועמורה, גן עדן למעסיקים
גיהנום לעובדים הנצלים באש הקאפיטל
והקאפיטל עולה באש המכונות ואיננו עוכל

עדיין…

nana10 :Jewish terrorists publish a leaflet praising & documenting hate crimes

http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=993520

Jewish terrorists publish a leaflet praising & documenting hate crimes

"An Arab stood near yithzar (settlment) junction & was rushed to the hospital soon afterwards"

"As response to IOF demolitions of Jewish trailers, we hurled stones

"we pepper sprayed an Arab who stood near Tapuach (settlement) and refused to go to the other side of the road)

"We nearly killed an Arab who was hitting on a girl in Geula neighborhood in Jerusalem, he was hospitalized after we assaulted him"

"IOF demolished a van in zayit ra'anan (OP)- we hurled rocks on Palestinians vehicles near the post junction".

"We torched a mosque in Al-Muayer village as response to IOF destruction of El Ayin outpost".

"An Arab teacher's car vandalised in Kiryat Moshe (Jewish neighborhood) – we tempered the tires and smashed the car windshields"

"An arab was nearly castrated for hitting on Jewish girls"

"Some righteous people   `reconstructed' with bricks an Arab who worked in Ma'ale Shomron construction  site"

"A tractor, a car and a mosque torched in Burqin village"

"Were there any restraint orders? your car is a gonner! say "goodbye to your car in Jilazoun," "Hi from those who got warrants" "revenge on Arabs" were sprayed on the care.

The leaflet (consisting of 32 pages and full of inside jokes and unique settler jargon)  was published two month ago and was distributed among the occupied west bank Israeli outpost  for a while until one of its copies made its way to Nana10 newsdesk.

The "price tag" (Jewish terrorism) attacks are categorized by dates, months and years.The authors of the leaflet draw a line of cause and effect between their crimes and their motives. The backgrounds to the terror attacks , according to the authors of the leaflets, vary from romantic relationships between mixed couples, administrative restraint orders, demolitions of colonialist structures, employment of sudanese or Palestinian workers. The authors explain the rationality of their hate crimes on the first pages' preface: "The army is as coward and useless as UN , brave Jews should courageously defend Jewish interests. By the time, the arabs will learn to fear the Jews, who carry their actions in joy and devotion"

יסורים בארץ ההיתרים

השבוע התפרסם הד"וח של המוקד להגנת הפרט על מדיניות ההיתרים. 

הקריעה בו פותחת מחדש את פצעי היומיום של  עיר משוסעת, אל קודס/ירושליים. אני מנסה לחשוב על כמה אנקדוטות שיזכירו לי שהמציאות הזאת היא כאן, נוכחת בכל, שכל חברי הפלסטיניים כמעט חיים מאחורי החומה. אני חושבת על מחנה הפליטים שועפאט שבו ביקרתי. על הצפיפות שבו שמהממת את החושים.  על ההבנה, שאנשים מסתופפים שם, בצל רבי קומות מטים ליפול, פשיעה גואה כמו ביב שופכין פשוט כדי לא לאבד את הזכאות לתושבות. (נתונים לא רשמיים טוענים שיש שם שישים וארבעה אלף איש, נתונים רשמיים טוענים שיש שם כשמונת אלפים איש). "אנחנו לא בפלסטין ולא בישראל" אמר לנו א' בסיור שערכנו לשם. "אנחנו מדינת שועפאט". תושבי  מחנה הפליטים, אם הם עוברים את הפקקים הנוראים במחסום הענק האימתני, יכולים לעבוד בירושלים, וכנראה שזה תמריץ טוב מספיק כדי להישאר ולהצטופף עוד ועוד שם, במחנה הפליטים.

הלאה. אני זוכרת שנחרדתי לשמוע את מחיר השכירות שמשלם נאסר ג'אווי שמשפחתו גורשה משיח ג'ראח  בידי מתנחלים, על שכירות של דירה באיזור ממש לא יוקרתי, אפילו לפי קני המידה של מגורשים. "למה כל כך יקר?" שאלתי את נאסר. אנחנו, כדי להיאבק ביוקר שכר הדירה, פולשים למבנים נטושים". הסברנו בידענות . "במגזר הערבי אין מבנים נטושים" הסביר נאסר. כולם, כולם רוצים להישאר בפנים,  מחוץ לגבולות קו התפר.

במציאות ההיתרים, המראות של הפלסטינים הנעצרים, הנדרשים להציג תעודת זהות, המופשטים ועוברים חיפוש על כל צעד ושעל ובכל פינה בעיר מעלים ניחוחות עבר אפלים.

איזה עולם נמצא שם בחוץ?

מביקור חד-פעמי שערכתי באיזור התעשייה של מישור אדומים,אבן שואבת לבעלי היתרי עבודה, כמסתבר, נראה שזה פחות או יותר גיהנום עלי אדמות. פשוט כי מישור אדומים זה סוג של סין בישראל: כל כך הרבה סחורות זולות מגיעות משם. למשל, חמאת הבוטנים המצויינת של בטר אנד דיפרנט. חומר הניקוי שאיתו אני שוטפת את הכלים, שכל כך התלהבתי ממנו בהתחלה, לפני שהפכתי את התווית וגיליתי את מקורו. 5 שקלים לליטר.

חשוב להבין, איזור התעשייה של מישור אדומים הוא ממתחמי התעשייה הגדולים בכלכלת ישראל ומדובר בתעשייה המגלגלת מאות מיליונים אם לא מיליארדים בשנה. פועלי אלומיניום קונסטרקשן העובדים תמורת פחות משכר מינימום תחת תנאים מחפירים מייצרים בכוח עבודתם תמורת שכר זעום זה תוצרים אשר בונים את מסגרות חלונות הזכוכית כמעט לכל גורדי השחקים ומבני המשרדים המעצבים את נופה האורבני של תל אביב. מגדלי בבל של מתכת וזכוכית המזדקרים השמיימה ומטילים את צילם הארוך בהתנשאות המנציחה את פערי המעמדות העצומים על העובדים שלעולם לא יזכו לראות אותה, כי חומת ההיתרים הנוקשה לא תאפשר להם את הזכות לעבור בשעריה על מנת שיוכלו לצפות בתוצר עבודתם. רק שם, מעבר לחומה במתחמי התעשייה של עבודת הפרך הם מביאים למישהו תועלת. זהו הצד הקפיטליסטי של הכיבוש במלוא הדרו המפוקפק. הנצחת מצבו של הפועל הפלסטיני על ידי הדרה משפטית וצבאית ממרחבים בהם עלולות להיות לו הזדמנויות תעסוקתיות רווחיות יותר על מנת שינוצל יותר בנקל במפעלי ההתנחלויות.

צריך להודות שיש הרבה חורים שחורים ואפלים של דיכוי שהעין שלי לא יכולה לשטוף אותם. אני מרכינה את הראש בבושה מול דברים שאני לא יכולה לשנות ודברים שאני לא יודעת.

אני יושבת ליד המחשב ונפרמת. ומי בכלל צריך את הצעק והכאב. אני פוחדת מהיום שבו תיפול חומת ההפרדה וכל פשעינו וחטאותינו יתגלו לעין, ואני אצטרך להודות בפני עצמי שהמציאות שמאחורי החומה תמיד הייתה שם. אני חושבת על הרשות הפלסטינית שתחתיה חיים דמויות הצללים הללו שהוקמה בצלמו ובדמותו של הכיבוש הישראלי ולא מאפשרת חיים נורמליים במרחבה, לא מייצרת מקומות עבודה או אפשרויות תעסוקה הוגנות ובכך מיישרת קו עם המדיניות הכלכלית של ישראל. אני יודעת שארגוני העובדים הפלסטיניים לא יושיעו מכיוון שכאשר פנו אליהם פועלי מישור אדומים, הפנו אותם אלו אל ההסתדרות, והחזירו את הכדור בחזרה אל המגרש של ממשלת ישראל. בתוך כף הקלע הזו של הכוחות הפוליטיים עליהם להתנהל. אני חושבת על זה שאלה שזכו בהיתרים, ממילא לא ידברו איתי, כי הם קמים לעבודה בחמש בבוקר, כדי לעבור את המחסומים, ועד שייפגשו בי הם כבר יהיו עייפים.  אני חושבת על המוכרים והמוכרות הצעירים של תיקי הבד הרקומים שמסתובבים בשכונה שלי ומסבירים בעברית צחה שהם מבית לחם והמצב שם על הפנים, ותיק גדול רקום בעבודת יד עולה 70 שקל. ארנק קטן עולה 20 שקלים. אני הופכת את הארנק ורואה שהוא רקום בעבודת יד. מישהי ישבה ועמלה עליו לפי דוגמה מסורתית. אבל האם הוא באמת מבית לחם? לאף אחד שאני מכירה מהאיזור אין אישור להסתובב כאן. אין היתרים. אז מה המקור של הארנק באמת? ולמה דווקא בית לחם? אני חוששת שחלק מהאנשים שמוכרים את התיקים הרקומים האלה באים מחלקים עניים יותר של אל קודס עצמה. אולי עם שמות ידועים פחות מ"בית לחם" או אטרקטיביים יותר. אבל העוני שאני רואה אצל מוכרי התיקים האלה הוא עוני אחר שזה שאני רגילה עליו. זה עוני של אבטלה, עוני של אין ברירה, עוני של יאוש. אני מצטערת, אבל פלסטיני עני וישראלי עני על פי רוב אינם עניים באותה צרה. יש עוני שהוא תוצא של נסיבות טראגיות, של הסללה, של הזנחה פושעת, ואטימות לב. ויש עוני שנוצר בכוונת מכוון, עוני שהוא כלי דיכוי כמו שסדן הוא כלי עינויים, עוני שהוא מדיניות שנקבעת בדרגים גבוהים ונעלמים מאיתנו. והעוני הזה הוא בנו של משטר ההיתרים, שלידתו בחטא ומותו, אינשאללה, יהיה בייסורים, אבל לא בייסורים של אלה שסובלים ממנו ממילא.

הערה: בכתיבת רשומה זו נטל חלק ותרם חברי תומר לביא. (תודות). הפיסקאות על מישור אדומים והרשות הפלסטינית הן מפרי עטו (kabarit)

Day of Rage Against Ethnic Cleansing in the Naqab

Free Haifa

Day of Rage Against Ethnic Cleansing in the Naqab

By this time you, my dear Free Haifa readers, are probably angry and despaired of me. What is the justification to maintain your blogger for such a long time on the sunny Haifa beach if when there are real important things happening on the ground you hear nothing of him?

Yes, if you rely only on Free Haifa for your news, you might have missed the general strike that was declared for 15/7 by the leadership of the ’48 Palestinians in solidarity with the Naqab (Negev) Arab population, against the new Israeli “Prawer Plan” for comprehensive ethnic cleansing of the area. It was a memorable day, a new step in the evolving historic struggle, as I will explain in the rest of this post.

But first let me lay down my excuses for not writing on time.

What went wrong with me?

Who said that blogging is easy…

View original post 1,846 מילים נוספות

Ramadan in Damascus gate

Ramadan in Damascus gate

They asked us to come" "and show our support in the protest at Damascus gate following police brutality and vandalism that were used to disperse the protests in the last few days

. I don't know who is "they" that asked for my Jewish Israeli presence but I show up if I feel that I can be useful somehow.(I see some Palestinian nationalists who dislike me in the crowd and many unfamiliar faces of very young youth) .As for being any youth- sometimes the presence of foreign observers make the occupation forces more restraint.

I have a smartphone and I can document if anything happens, and also, I am a curious person, I have never seen Ramadan celebrations before. I was wondering before wither muslims really anticipate the Ramadan or just wouldn't disclose their dismay with me. I went there and I sensed the joy and the festivity. I was delighted to see the Ramadan lights.I smelled the treats and drinks being cooked and fried by countless vendors. At some point I felt as if I was in a gastronomy fair. When asked where I was from, I replied as I always do: I am ijnabiya, I am a foreigner because there is nothing else I feel I am when I am invading a celebration that isn't mine. As a formerly religious girl I understand the feeling of elevated spirit after the breaking of fast .I am watching celebrations in an occupied city, surrounded by heavy occupying brigades,People ,   are chanting for freedom.I can only imagine that freedom now as breaking the limits of the human body, of letting my soul fly to the moon, detached from my physical weakness. Perhaps there are times when freedom drives from within, but  within the chanting of the protesting crowd I heard  free spirits fighting to break out from the occupation jails.

שיחות באל ביר

"הייתי ברמאללה. מה שאנשים ברמאללה רוצים זה קאפיטליזם"

"הקפיטליזם  לא יפול במאה חמישים- מאתיים שנה הקרובות"

"היינו רוצים שזה יקרה אבל זה לא יקרה"

"הייתי מהגרעין הקשה של Occupy wall street,

שום דבר לא יצא מהם. זה הכל דיבורים של חבר'ה עשירים ומשכילים"

"ניסיתי לעבור את המחסומים של רמאללה והחיילים היו ממש בסדר. הם רק אמרו , הכל בסדר,  פרופסור ש מאוניברסיטת יאל."

"אמרתי להם אני כמו צ'ה גווארה, אני מוכן להרוג בשבילכם, והם אמרו, תן לנו שני אחוזים , זה בסדר"

"הסתובבתי עם אנשים מהמאפיה, הם היו מפחידים, הם כל הזמן קנו לי שתייה, שתיתי איזה עשר וויסקי, הם אמרו לי, אתה נשאר איתנו בפלסטין, לא ניתן לך לעזוב".

"אני לא לומד, אני עובד

אני במטבח

יש לי רק את הבון ואותו אני קורא

דווקא הייתי רוצה להיות מלצר

כל היום לחייך לאנשים

ובמקום זה אני תקוע במטבח, אני עצבני"

"דווקא יש לימודי מזרחנות על יהודים, קוראים לזה מחשבת ישראל, הכי הייתי רוצה ללמוד גמרא, להבין איך היהודים חושבים"

"הייתי שוטף כלים , הייתי בן שש עשרה, עבדתי איתך חודשיים, זכרתי אותך, לא ידעתי מהחיים, כל היום גירדתי ביוב ובסוף האחמ"שית הזונה אמרה לי שאני איטי, עכשיו אני עוזב את בצלאל כדי ללמוד מזרחנות באוניברסיטה העברית. "

ואיש אחד בא לכלבה שלי, נראה לי שהוא קצת מסומם או שיכור.

הוא קורא לה אבו מאזן והיא נובחת עליו. אחר כך הוא קורא לה גם חמאס.

והיא שוב נובחת.