שיחות שאחרי יום הנכבה. למה לא היית שם.

שיחות שאחרי יום הנכבה.

למה לא היית שם.בשער שכם.

באב אל עמוד. כי שם יש אלימות.

והאלימות הזאת הורגת אותי.

ואני רוצה לחיות.

למה לא היית שם כדי לתעד.

הרי אני שמאל ישראלי.השמאל הישראלי לא קיים. מה אתם יכולים לעשות חוץ מלתעד?

. ואם אני שם, אני חלק מהכיבוש.

אני הרי שם בגלל הכיבוש.

אם לא היה כיבוש, בכלל לא היו נותנים לי להיות שם.

אני לא רוצה להיות שם כדי להיות קולם של חסרי הקול.

אין חסרי קול. לאנשים יש קול. צריך רק להקשיב להם.

אף אחד לא צריך אישה בלונדינית קטנה שתחטוף מכות מול המצלמות.

יש מצלמות. צריך רק לראות ולא להבחין בין דם לדם.

אני שונאת את האפרטהייד ואני שונאת את חוסר השוויון

אני מעדיפה לחיות אותו.

להיות לצידם של אלה שמפנים אשפה וסוחבים משאות.

שוויון בעבודה. לא לנשום גז וללכת הביתה ולהרגיש טוב עם זה שחטפתי מכות

ויהיו המכות האלה כפרת הפריבילגיות שלי.

אני רוצה שוויון, גם אם זה כרוך בוויתור על הפריבילגית שלי.

ועדיין האשמה הזאת, שלא הייתי שם, בבאב אל עמוד, לחטוף מכות, גם השנה