@daamworkersparty – לא זורקת את הקול שלי לפח

שנים אחרי, מדי פעם יש טריגר שפותח מחדש את הפצעים, שמזכיר לי כמה רבדים של זעם וכאב גדלו אותי  והיו מזוני העיקרי. מדי  פעם, כל הרע הזה שב ומציף אותי, בניגוד לציפיות של החברה והחברים, שאתגבר, שאמשיך הלאה, שלא אדבר. מה שמעורר אותי לתת קול הפעם הוא הופעתה של הגברת אסתי סגל בכרזות של דע"ם, בהן היא מתיימרת לתת קול לדרישה  לצדק כלכלי/חברתי/מדיני, בשעה שהיא עצמה בחרה לרמוס אותי , לרתום את עצמה לדיכוי ולעוול שנעשה לי באחת התקופות הקשות בחיי, כשלא הייתי שם ולא פנים , אלא א' המתלוננת נגד איש תקשורת ידוע, שהוא ככל הנראה אחד ממקורביה של אסתי סגל. מעבר להשמצות והכפשות כנגדי אותן פרסמה הגברת סגל בבלוג של קפה דה מרקר, היא הגדילה לעשות והוציאה מתחת למקלדת שלה טקסט מפואר שכותרתו "הקלות הבלתי נסבלת של הגשת תלונה על אונס למשטרה". בתמימותי, פניתי אליה וביקשתי שהמרצה במכללה, מבקרת הספרות , מייסדת שלום עכשיו והקופירייטרית תשמע גם את גרסתי , גרסת זבנית במרכול.  אני לא אחזור אפילו על המענה השפל וגס הרוח והפוגעני שזכיתי לו ממנה, את הדריכה חסרת המצפון על הזכות שלי לכבוד ולפרטיות.  הייתה תקופה שבה חיפשתי  רציונאליזציה והצדקה, וכל מיני הסברים פסיכולוגיים לשנאת נשים המכוונת כלפי נשים אחרות כמו זו שבה נהגה אסתי סגל. היום , אם עשיתי איזה התקדמות , אני מרשה לעצמי פשוט לכעוס, בלי לחמול,  בלי להקשיב לנפשות הטובות שמנסות לרמוז לי על מופרעותה- לכאורה של הגב' סגל שבשלה שלי להתעלות על עצמי ולהפגין חמלה.

עם זאת, אני בוחרת להחנות את העצמי הפגוע שלי בצד, ולא להפסיק לתמוך בדע"ם- מפלגת העובדים בהנהגתה של אסמא אגבארייה זחאלקה. וגם אם לא תעבור את אחוז החסימה בבחירות האלה, לא ארגיש שהקול שלי נזרק לפח. הקול שלי , מבחינתי מוקדש להבעת תמיכה באסמא אגבארייה זחאלקה,  להבעת תמיכה באחדות מדוכאים שגוברת על לאום ודת,  לאמונה שצדק חברתי ומדיני כרוכים זה בזה גם יחד.

הקול שלי, קולה של זבנית במרכול אולי לא שווה כמו זה של אסתי סגל- ובכל זאת אני בוחרת להשמיע אותו, כמו גם להשמיע ביקורת כלפי אלה שממשילים הצבעה לדעם לזריקת קולות לפח, כמו אלה שבוחרים להתנגח במי שמנוגח ממילא בשם טהרנות מוסרנית.

לא תמיד כוחינו במספרים. לא תמיד כוחינו באחדות מזוייפת.   הכוח בעיני יכול גם להיות האמונה- אמונה שיכול להיות יותר טוב, ובצורך לפעול כדי שיהיה טוב.

אלמלא ספגתי ביקורת, לא פעם ולא פעמיים על כך שפעולות שיזמתי וארגנתי היו "הפגנת חולשה" – בגלל שלא הצלחתי "לגייס" מספיק אנשים- ספק אם הייתי מבינה איך דווקא במצבים האלה מתממש הפתגם שווג'יא מבילעין אמר לי- "לפעמים אלף אנשים לא שווים אחד, ולפעמים עשרה אנשים שווים כמו אלף".

אני תוהה גם מאין שאובים הבטחון והידיעה של מה משפיע ומה לא משפיע, מה עובד ומה לא שאותם מביעים בלוגרים ופעילים.  אני שואבת נחמה ותקווה שאפקט הפרפר, מאי- המדעיות של הטבע החברתי ומהאי וודאות.

וונוסף על זאת, צריך לשחרר את עזה ולהיטיב את תנאיהם של עובדי הבניין

5 Comments

  1. ובכל זאת לנוכח העובדה הצצערת שדע"ם לא תעבור את % החסימה ,מן הראוי שהחברה זחלקה ושותפיה לדרך יקראו לכל תומכי דע"ם להצביע כרגע למרות חילוקי הדעות עבור חד"ש ובא לאנטי ציון גואל…..

    הגב

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s