לא זז שריר בפרצוף- הפגנה מול כנס נשות נעמת

החורף הירושלמי  מתקרב , לוחש רוחות שחודרות לעצמות.

גם בחורף הזה, רשויות השלטון לא יספקו מענה למחוסרי הדיור.

מחוסרי הדיור,  מחוסרי המזל.

מי שחלו, נפצעו, מי שאין להם משפחה, חברים מבוססים, פרנסה טובה, בטחון כלכלי.  מי שאין לו מזל. או שהיה לו מזל, והמזל התהפך. זה כולל גם אותי. בגיל 29 אין לי שום בטחון שבמקרה שאאבד את כושר העבודה שלי לא איזרק לרחוב. מדובר באיום, שלא לומר חרדה קיומית שמלווה אותי, ומלווה עוד הרבה אנשים אחרים במציאות החברתית והכלכלית שלנו.

חברי קבוצת המעברה התאגדו כדי לתת מענה בכוחות שלהם , בעצמם.

הפתרון שמציעה קבוצת המעברה היא שימוש בבניינים נטושים למגורים עבור אלה שאין להם מקום וברירה אחרת.

הסיסמה של המעברה- לא יהיו אנשים ברחוב בשעה שיש בתים נטושים.

תחת הסיסמה הזאת פלשו חברי המעברה לבניינים ברחוב ך שטרן, פינסקר בירושליים ולפני כמה חודשים הקבוצה התמקמה בגן ילדים נטוש ששיך לנעמת.  המבנה הנטוש שימש כמקום לינה לשעת חירום, כמקום מפגש קהילתי, כמרכז חברתי , את חברי  המעברה ראיתי  בעיקר במשמרות המחאה, במליאות, ובפינויים.

והינה, קצת לפני סוכות נפל דבר. המו"מ שנוהל עם נעמת כשל, על רקע פוליטי וגם ככל הנראה על רקע סירוב של נעמת לאפשר לינה של אנשים במבנה, זאת למרות שהכנסת סמים, אלכוהול למבנה וכן נשיאת נשק אסורים על פי חוקי הקבוצה וחברי הקבוצה משמרים את הכללים שנקבעו על ידיהם. צו פינוי מרחף על בית המאבק, או הבית המשוחרר ברחוב השומר 7.

חברי המעברה החליטו להיאבק בצו הפינוי. יצאנו במכוניות פרטיות,חמושים בפליירים, מגאפונים, ושלטים לכנס נעמת הצעירה  בבית מועצת ישראל היפה בשדרות רוקח שבתל אביב.  ישראל באמת יפה בבניין הכנסים המהודר.  יש מזרקות, יש בופה וכיבוד,  והנוף של נהר הירקון נראה מאוד פסטורלי בחושך. כשראיתי את המבנה וחשבתי על ארגז החול המלא בגללים שמחכה בשומר 7, הצטערתי שלא פלשנו לבניין שבו  התכנסו נשות נעמת.

בזמן שנשות נעמת התכנסו לקבלת פנים, גם אנחנו  זכינו לקבלת פנים- ולא מהסוג שלא ציפינו לה.  לפחות עשרה שוטרים, מג"בניקים ואנשי אבטחה פרטית הבהירו לנו בצורה חד משמעית שאסור לנו להפריע לטקס ההעצמה הנשית שמתרחש בפנים.  בסך הכל, נעמת היא התארגנות מפלגתית מכובדת, ואנחנו הפולשים פורעי החוק, שמפריעים לנשות נעמת המפורכסות והמחוייטות להעצים את עצמן.  נשות נעמת האלגנטיות חלפו על פנינו מדי פעם. חלק מהן נאותו לקחת מאיתנו פליירים.  חלק הביטו בנו מבפנים, דרך דלתות הזכוכית המטאפוריות והחומריות.   חלקן בתמיהה ופליאה, חלקן בבוז וסלידה,  והתגובות שלהן נשארה ברמת המבטים התועים. שריר לא זע להן בפרצוף.

מיכל אמרה שגם הן  נאבקות על משכורת, על מעמד,  על מקום, נאבקות כנגד דיכוי ואפלייה של חברה שמקדשת את החומריות והנעורים ולא תשאיר להן מקום  אם לא ישחקו לפי הכללים שלהן. היא הזכירה שעצם החבירה לגוף רדיקלי ומיליטנטי כמו המעברה עלולה לפגוע בהישגים האישיים של כל  אחת ואחת מהן. אני הרגשתי שקשה לי מאוד לחמול עליהן למול האדישות והניכור שהן הפגינו כלפינו.

מישהי  מהן העירה לנו שהשיטות שלנו לא מוצדקות בנימה דידקטית. אף אחת לא יצאה אלינו , לשאול מה כואב לנו, למה אנחנו כל כך כועסים, מה אנחנו רוצים. אפילו לא צדיקה אחת בסדום היפה והמטופחת. קריאות :תתביישו"  נישאו ממגאפונים.  עובדייה בן אברהם ניסה לשאול אותן איך היו מרגישות אם להן הייתה הפסקת מיים או חשמל במבנה. שאל איפוא ארץ   לישראל היפה שדובר עליה. אתי חן  הסבירה על הזכות לפלוש למבנים נטושים כדי שלא יהיו אנשים   ברחוב. הרב אשרמן קרא לנעמת לחזור בתשובה.  כרמן ניסתה לקרוא לדיאלוג מחודש עם נעמת, בעוד חברים אחרים הביעו אכזבה ותרעומת וקראו לנעמת לחזור בה מההחלטה שלא להשכיר את המבנה שעמד נטוש  לחברי הקבוצה

ההפגנה עצמה הוגדרה בהצלחה.  המסר עבר, חלק מהפליירים שחולקו הגיעו לידיהן של נשות נעמת, הן ידעו שהיינו שם, דיברנו עם שני חברי כנסת. "אל תהיי עצובה " אמרה מיכל לפני שירדתי מהאוטו וחזרתי הביתה. " אנחנו נמשיך להיאבק".

4 Comments

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s