מחיר הבדידות

לכל חברי בשמאל הישראלי: הם, הציונים לא ישתנו לעולם.

הם מבינים כוח, ורק כוח. כמו מחלה ממארת הציונות קיננה בהם

והפכה אותם לנטולי חסד, חשוכי מרפא, ארורים.

הם אינם האחים שלכם, אינם האבות שלכם

אינם חבריכם לכיתה, הם רוצחים שידיהם מגואלות בדם

ולכן ידיכם שלכם לא שפכו שום דם

מישהו אחר שפך את הדם עבורכם ולכן

אתם מנסים לשווא למחות ולמחוק כתמי אשמה בלתי נראים

מכתלי חומת ההפרדה:

הם לא ישתנו לעולם

ואתם תמשיכו לעמוד לבד על הגבעה

כמו המוהוקים האחרונים ותניפו את דגל פלסטין

הרוח תבדר את הכאפיות שירעילו את פניכם:

אין טוב מלא לראות כשאין לך לראות מה.

לאן שלא תביט, תביט אליך האשמה.

הניכור, הניתוק, הזרות מול ההמונים העוינים

ההמונים הברברים שטופי הדם, אחים אחרים

בהם ניתן לתלות את האשמה לריק קיומנו על האדמה הזאת:

מפלצת עם שני ראשים רצה לבחירות ואתם עומדים על חופים נטושים

קוראים לאוניות שלא יעגנו בחוף המציאות,  לא משחקים את עריצות הרוב

שהעם קורא לה שלטון, בלתי מעורבים, אתם נוסעים לכפרים כי שם יקבלו אותכם

כמו שלעולם לא תקבלו את עצמיכם, גאווה ישראלית כחולת- תעודה בזמן שהכיכרות נכבשו,

והכיכרות לא יסלחו לכם שאמרתם, אין סיכוי, הישראלים תמיד ישלימו עם הכיבוש והדיכוי,

שפניתם דרך למפלצת בעלת שני הראשים, שהסכמתם עם האחדות שבה דיברו כולם בקול אחד

ולא אמרתם את שלכם כי חשבתם מראש שאיש לא יקשיב.

 

 

סוחר השינה לצפייה ישירה: עבודה בלי עובדים

Sleep dealer- סוחר השינה לצפייה ישירה


בעתיד דיסטופי לא רחוק נסגרים הגבולות בפני מהגרים , ופיתוחים טכנולוגיים מאפשרים לארצות הברית להמשיך ליהנות מכוח עבודה שבוי ומנוצל באמצעות וירטואליזציה- קבלת העבודה, אבל ללא העובדים, שמוחזקים במפעלי יזע במדינתם, כאשר הם מתפעלים מרחוק רובוטים בעזרת כבלים שמתחברים למערכת העצבים שלהם.   הסרט , שמסווג כמדע בדיוני  אינו משל, מטאפורה או אלגוריה- נהפוך הוא. הוא עדכני וישיר ומשאיר מעט מאוד לפירושים.  יוצר הסרט אלכס ריברה אינו מהסס להגחיך את תקיפות הטילים שארה"ב מבצעת כפרקטיקה שגרתית שאינה נשנית מספיק במחלוקת. גם תקיפות הטילים מונחות מרחוק, "ללא מגע יד אדם" וכך יוצא שטייס מקוון "פין פויינטס טארגט"- מבצע סיכול ממוקד בחקלאי מקומי שמזוהה כ"טרוריסט"- אחד האנשים הרעים. בעולם שבו מתרחש הסרט, עולם מיליטריסטי – אין  התנגדות חמושה מאורגנת וכל פגיעה בתשתית היא  חלק מדרישה לגיטימית לשוויון בחלוקת משאבים. המאבק נסוב על השליטה במקורות המיים, שליטה שהופכת לדיכוי.    החלוקה לטובים ולרעים, התקציב שהושקע בסרט והפשטנות הכוללת הופכת את לעוף קצת מוזר- סרט הוליוודי, פלקט תעמולה ויחד עם זאת, השחקנים מצליחים לגעת ולרגש, הצילום עוצר נשימה ויש בסרט הזה גם אנושיות ופואטיקה. או שאולי לא ראיתי מספיק סרטים לאחרונה. "סוחר השינה" נדמה לי כמו אותו ניצן ירוק שצומח במדבר של ריקנות תהומית.

לא זז שריר בפרצוף- הפגנה מול כנס נשות נעמת

החורף הירושלמי  מתקרב , לוחש רוחות שחודרות לעצמות.

גם בחורף הזה, רשויות השלטון לא יספקו מענה למחוסרי הדיור.

מחוסרי הדיור,  מחוסרי המזל.

מי שחלו, נפצעו, מי שאין להם משפחה, חברים מבוססים, פרנסה טובה, בטחון כלכלי.  מי שאין לו מזל. או שהיה לו מזל, והמזל התהפך. זה כולל גם אותי. בגיל 29 אין לי שום בטחון שבמקרה שאאבד את כושר העבודה שלי לא איזרק לרחוב. מדובר באיום, שלא לומר חרדה קיומית שמלווה אותי, ומלווה עוד הרבה אנשים אחרים במציאות החברתית והכלכלית שלנו.

חברי קבוצת המעברה התאגדו כדי לתת מענה בכוחות שלהם , בעצמם.

הפתרון שמציעה קבוצת המעברה היא שימוש בבניינים נטושים למגורים עבור אלה שאין להם מקום וברירה אחרת.

הסיסמה של המעברה- לא יהיו אנשים ברחוב בשעה שיש בתים נטושים.

תחת הסיסמה הזאת פלשו חברי המעברה לבניינים ברחוב ך שטרן, פינסקר בירושליים ולפני כמה חודשים הקבוצה התמקמה בגן ילדים נטוש ששיך לנעמת.  המבנה הנטוש שימש כמקום לינה לשעת חירום, כמקום מפגש קהילתי, כמרכז חברתי , את חברי  המעברה ראיתי  בעיקר במשמרות המחאה, במליאות, ובפינויים.

והינה, קצת לפני סוכות נפל דבר. המו"מ שנוהל עם נעמת כשל, על רקע פוליטי וגם ככל הנראה על רקע סירוב של נעמת לאפשר לינה של אנשים במבנה, זאת למרות שהכנסת סמים, אלכוהול למבנה וכן נשיאת נשק אסורים על פי חוקי הקבוצה וחברי הקבוצה משמרים את הכללים שנקבעו על ידיהם. צו פינוי מרחף על בית המאבק, או הבית המשוחרר ברחוב השומר 7.

חברי המעברה החליטו להיאבק בצו הפינוי. יצאנו במכוניות פרטיות,חמושים בפליירים, מגאפונים, ושלטים לכנס נעמת הצעירה  בבית מועצת ישראל היפה בשדרות רוקח שבתל אביב.  ישראל באמת יפה בבניין הכנסים המהודר.  יש מזרקות, יש בופה וכיבוד,  והנוף של נהר הירקון נראה מאוד פסטורלי בחושך. כשראיתי את המבנה וחשבתי על ארגז החול המלא בגללים שמחכה בשומר 7, הצטערתי שלא פלשנו לבניין שבו  התכנסו נשות נעמת.

בזמן שנשות נעמת התכנסו לקבלת פנים, גם אנחנו  זכינו לקבלת פנים- ולא מהסוג שלא ציפינו לה.  לפחות עשרה שוטרים, מג"בניקים ואנשי אבטחה פרטית הבהירו לנו בצורה חד משמעית שאסור לנו להפריע לטקס ההעצמה הנשית שמתרחש בפנים.  בסך הכל, נעמת היא התארגנות מפלגתית מכובדת, ואנחנו הפולשים פורעי החוק, שמפריעים לנשות נעמת המפורכסות והמחוייטות להעצים את עצמן.  נשות נעמת האלגנטיות חלפו על פנינו מדי פעם. חלק מהן נאותו לקחת מאיתנו פליירים.  חלק הביטו בנו מבפנים, דרך דלתות הזכוכית המטאפוריות והחומריות.   חלקן בתמיהה ופליאה, חלקן בבוז וסלידה,  והתגובות שלהן נשארה ברמת המבטים התועים. שריר לא זע להן בפרצוף.

מיכל אמרה שגם הן  נאבקות על משכורת, על מעמד,  על מקום, נאבקות כנגד דיכוי ואפלייה של חברה שמקדשת את החומריות והנעורים ולא תשאיר להן מקום  אם לא ישחקו לפי הכללים שלהן. היא הזכירה שעצם החבירה לגוף רדיקלי ומיליטנטי כמו המעברה עלולה לפגוע בהישגים האישיים של כל  אחת ואחת מהן. אני הרגשתי שקשה לי מאוד לחמול עליהן למול האדישות והניכור שהן הפגינו כלפינו.

מישהי  מהן העירה לנו שהשיטות שלנו לא מוצדקות בנימה דידקטית. אף אחת לא יצאה אלינו , לשאול מה כואב לנו, למה אנחנו כל כך כועסים, מה אנחנו רוצים. אפילו לא צדיקה אחת בסדום היפה והמטופחת. קריאות :תתביישו"  נישאו ממגאפונים.  עובדייה בן אברהם ניסה לשאול אותן איך היו מרגישות אם להן הייתה הפסקת מיים או חשמל במבנה. שאל איפוא ארץ   לישראל היפה שדובר עליה. אתי חן  הסבירה על הזכות לפלוש למבנים נטושים כדי שלא יהיו אנשים   ברחוב. הרב אשרמן קרא לנעמת לחזור בתשובה.  כרמן ניסתה לקרוא לדיאלוג מחודש עם נעמת, בעוד חברים אחרים הביעו אכזבה ותרעומת וקראו לנעמת לחזור בה מההחלטה שלא להשכיר את המבנה שעמד נטוש  לחברי הקבוצה

ההפגנה עצמה הוגדרה בהצלחה.  המסר עבר, חלק מהפליירים שחולקו הגיעו לידיהן של נשות נעמת, הן ידעו שהיינו שם, דיברנו עם שני חברי כנסת. "אל תהיי עצובה " אמרה מיכל לפני שירדתי מהאוטו וחזרתי הביתה. " אנחנו נמשיך להיאבק".

letter to a friend in prison

Preface:

My friend Alona Cohen was arrested during Kufr Qaddum weekly demonstration last week and was released after spending a night in jail; I gather my thoughts from the time she was jailed into one piece.

תמונה

Dearest Alona. Thank you for bringing us pride. I am proud to have a friend like you, both courageous and dignified. I know that you hate glorifying  the arrests, and despise the perception that arrests of Israeli activists are heroic and should be admired. I know that you disapprove the use of the arrests for secondary benefits, for self promotion and media attention. Even so, I know that in the particular case of your arrest there was no primary provocation from your side that prompted the detention. The way I see it, IOF arrested you simply because you are recurring face in Kufr Qaddum weekly protests. You were arrested because your determination, your resilience and persistence challenge and threatens consensual concepts of the occupiers that are the framework of their criminal actions.

The thought of you spending a night in prison terrifies me. I feel that if it was me forced to stay overnight in custody I would go insane, The thought of having my freedom taken away from me is horrifying. I panic when I think about walls closing on me, of not being able to come and leave at my will. I imagine you being a small cell, walls closing on you, and the horrible smell of bad sanitation getting under your skin. I am thinking about how degrading and humiliating it is to be under surveillance of the occupiers, of being subjected to their "mercy" , of being handcuffed. I think it is a price you pay for being in true solidarity, and if you like it or not, the price you pay, this traumatic experience serves as a voucher to your honesty and true solidarity and therefore,   your suffering is not in vain. 

I cannot end this letter without bringing in mind thousands of Palestinian prisoners who face harsh conditions and cruel living in the Zionist jail.  We do not forget their suffering and pain of young men and women whose best years are being  sacrificed on the altar  of  liberation struggle, in the name of the occupiers. 

Hard working person

I was educated to respect "hard working people" as the foundations of society. Now , that I am one myself, I don't respect that at all. My hard work will only make other people richer and I myself  will don't have any guarantee that I will get to keep my modest living and not gain more debt. I don't do something I'm particularly good at, or something that benefits the society. I would get another job if I had savings, but I have to pay my rent and when I come home from work I am so exhausted I lack the energy to look for another job.  I don't want anything from the government , nor do I want charity (although my low income drives me to borrow money from my friends much often than I'd like to admit). I confess I am not a helpless victim and I have the responsibility to look for a better job, but even so, I have one demand: hard working people should be rewarded accordingly. I am not talking about getting rich or receive special benefits. I am talking about security, but not the military kind. Security that as a reward for hard work we will not be homeless (even if we don't get to own our own houses) or hungry. That's all. I also assume that workers that have that assurance will be better workers, relieved from immediate stress. The word "security" is in my opinion misused. I think most people fear bankruptcy a   lot more than they fear foreign terrorism. I am no expert on statistics , but I assume shortage in medicine kill a lot more people than Jihadis do every year. That is all I have to say.

חרם הארץ

כל כך מצער אותי לפגוש אנשים חביבים שבתום לב , היסח דעת או אדישות  מכניסים לעגלת הקניות שלהם  את מוצרי ההתנחלויות הכי נתעבים שיש. אני יודעת שביחס לכלל האוכלוסיה, אני  נחשבת לשמאל קיצוני. השאיפה שלי היא דמוקרטיה לכולם מהים עד הירדן כולל זכות השיבה לפליטים פלסטינים, ואני חייה עם הידיעה שאני מיעוט שבמיעוט.  אבל גם אנשים שלא חולקים איתי את ההשקפות האלה,  

יכולים להסכים איתי על כמה הנחות בסיסיות: שאלימות ורדיפה  של רועים וחקלאים לא חמושים היא מעשה פסול,

שאין צורך לגזול את כבשת הרש או להרים תרומה כספית עבור כנופיות תג מחיר. שאין ברכה בעוולה.

 אני חושבת על תנועת החרם, שהיא מכילה, מגוונת ופלורליסטית, וגם מי שלא רוצה להשתייך אליה או להיות מזוהה עימה,

יכול בהחלט לאמץ  כמה אלמנטים.

 הרבה אנשים מתנזרים ממוצרים שנוסו על בעלי חיים, או כאלה שמכילים חמרים לא בריאים.

אפשר גם לא לקנות מוצרים של  חברות שמזוהות בצורה מובהקת עם התעמרות בסובב אותם

למשל:

גבעות עולם

חוות הר סיני

מחלבות סוסיא

תקוע- ג'ינג'ר ופטריות

וזה רק על קצה המזלג

אישית אשמח נורא אם גם מוצרים מעמק הירדן יוחרמו. אבל כל אחד ומצפונו.

תתחילו בקטן ותוכלו לקחת חלק בהוצאת אנשים ממעגל האלימות.

או לפחות תהיו מודעים לכך  שההנאה ממוצרים "טבעיים" כרוכה בגרימת סבל לאנשים מדוכאים ממילא

בכל מעשה שאנו עושים אנחנו מצביעים בעד איזה עולם אנחנו רוצים לחיות. הצביעו בעד צדק צרכני

Privileges /Maasara

Before the demonstration & during it

I live in Al Quds -a place you may not go to.

I never think of how much water I use for shower.

My water bill is so much cheaper than yours.

How spoiled by default I am, how spoiled we all are.

I got nerves to take off the pavement

interrupt  traffic.

I will not be beaten with shafts,

I will not go to jail.

I am so rebellious  within the borders of my own democracy

my Jew-only democracy,

I can do whatever I want, and it means nothing-

it does more harm than good,

just to help my country play pretending with   rights,

I am serving a facade of freedom of speech,

In every action I take I am an occupier,

in every action I take I am a colonizer decedent,

In everything I do I am using privileges my people don't have,

offering alliance but not equality,

offering my voice that chants what is already heard so many  times before.

I  empower myself on your account.

patronizer..

defeat my own racism!

stop praising myself for being an other!

I ask you to forgive. I am so sorry.

I don't know what to do.

Please tell me. I want a way out,

so I can be your friend, your ally, you sister,

i need to break out of my stand alone,'

How can I even ask you for anything?

because what I fight for is my own redemption of the soul,

it is mine to earn it.  It's the one privilege  I will be proud to have.

Maasara-

The speeches at Al Maasara protest were carried by Hassan, Mahomoud and Marwan,  while I do know Hassan and Mahmoud I am not sure who Marwan is and it is difficult to me to accurately recall who said what, I don't want to get anything  of what was said twisted. The demonstrations in AlMaasara often take form of speeches carried out by eloquent speakers.

"I am fighting for you too" said one of the protesters to the soldiers. "So you can clear your mind from the walls in it". "I am fighting for the Israelis too, because we need to live together". "I am not a terrorist, I don't have guns and weapons, I am a freedom fighter and I am not afraid to go to jail for 1 year,or more" said Hassan.

The soldiers' behavior and speech stand in much contrast to the noble speeches carried out by the soldiers.  The speak in a humiliating, degrading tone as they "command' the villagers and the protesters to live "because this is their region and they say so". As much as I enjoy the speeches endorsing non-violence I know that the Israelis do not endorse nonviolence and I know that they are acting out of belief that the violent one shall prevail. I honor and respect those who preach to nonviolence, while I do not know if the endorsement of non-violence is a mean to preserve the status quo , the oppression and the violence of the oppression. Taking away agriculture lands from people, evicting homes, constant denial of freedom of movement are violent actions to themselves who might lead people to choose death over love of life.

"Are you an Israeli? What are you doing here?" asked one of the soldiers, and I felt compelled to answer. "I was invited. what are you doing here. chasing children?" In my heart, I felt great sadness that the soldiers see the village as such a despicable place I shouldn't want to visit. The truth is, I enjoy visiting the Palestinian villages. First of all, these are not cities. It's something different. A change of atmosphere. A place not so crowded and noisy. Second of all, there are the cheap grocery shops, and I get to see the olive trees, some farm lands, and in  Third of  all, visiting the villages involves meeting new people, which is always a pleasure if they are friendly. This is the form of tourism I know, occupation tourism and as much as I wish to focus on acting for change within my own community I find myself unable to deny myself from using my privileges to go to the villages.  The soldiers shouldn't be there at all, mixed with civil population.  playing bosses, but still I can't help but wishing that while they are at it, they wouldn't think of the village as such a horrible place. I wish they saw those are real people living there. I wish my own presence in the village was not so colonialistic by nature, after all- I am there because of the occupation.  I wish I carried a tape recorder and have the speeches recorded on video, because my guilt feelings are nothing new or productive and are meaningless to the cause of ending this, once and for all.