candlight vigil against jewish terrorism (picture)

why candlight? wikipedia says:

candlelight vigil is an outdoor assembly of people carrying candles, held after sunset. Such events are typically held either to protest the suffering of some marginalized group of people.

what suffering?

Only this week, hundreds of Israelis hurled stones towards Palestinian cars during the holy day of atonment.

Israel denied entry of a Palestinian that was assaulted by fascist thugs   in Michmas, a Palestinian village and sustained injuries all over his body that required  medical treatment.

A fellow Ta'ayush activist was bound & beaten by maked settlers.

I myself recieved threats & was intimidated  by fascist thugs.

I can post a whole lot more information, but this is the few links I have about events that I know of. I, like a lot of other people, hate feeling helpless,

and I belive  in resilience, in  the power af an individual, of a stand alone with a bunch of brave people.

We don't know what works and what doesn't work, but I feel obliged to keep trying.

Why Palestine  flag?

Most victims of recent fascist attacks are Palestinians, many  of them living in the west bank, and sadly do not have the privilege that we have-

to protest in front of the house of Israeli prime minister Benjamin Natanyahu. I believe that the media tries to ignore/ cover the Palestinian people's right for self recognition

among other rights and that the Jewish terrorism is encouraged by state- by the Zionist ministers who incite violence and fear, that Jewish terrorism is another mean of ethnic

cleansing, "to persecute arabs until they leave". Placing this flag (using my priveleges as an Israeli woman ) in west Jerusalem is my way to recognize Palestine and Palestinian people,

to tell the people on the streets of Jerusalem that Palestine and Palestinians do exist, and it is time to come to terms with reality and work towards a state for two people.

Hearty thanks to all those who participated!

Tell me more about Jewish compassion

Tell me more about the Jewish compassion that drives you to go hurl stones at Palestinians during  the holy day of Yom Kippur. Tell me more about your love  for your own people that make you tie them and beat them while they are helpless. Tell me me more about the love you feel for the land you have stolen, about your grace towards those  whom their lands you  took. Tell me. Thugs. Thugs. You are nothing but thugs 

A message to the anti war movement

Dear people of the Anti war Movement wherever you are, dear freedom fighters, dear brothers and sisters who struggle for the same cause,I wanted to share with you an article that touched me deeply and drove me to action as published on Jaddaliya.It is not easy to me, in person, to try to voice out the feelings of solidarity and my support for the peace and freedom loving Iranian people without neglecting my top priority-to protest the apartheid regime, the occupation & colonialism as practiced by my government here. I feel obligated to protest the crimes of Zionism I am so complicit with.It is not easy to explain why I call for boycott , divestment and sanctions against Israel while I refer to the sanctions against Iran as un-discriminating and anti humanitarian.It is not easy to tell people that the voices of Iranian martyrs such as Soharb Arabi . jailed human rights defenders as Nasrin Sotoodeh, Hangameh Shahidi, Issa Shaherhiaz, Hossein Roneghi Maleki distant echoes of Evin prison, Kehrizak, Behrashtan squares are still caliing me not to forget them, to do what I can on their behalf. In almost every protest and action I have attended on the lands of occupied Palestine I remember the brave hearts of the human rights defenders in Iran. I remember what I read and heard about their suffering and their legacy makes me want to do more. I cannot call in every name. count every victim of the Palestinian struggle for freedom and liberty. Almost everyone I know had someone in their family  orhimself/ herself beaten, tortured, murdered, evicted or arrested by the occupation forces. I am afraid both Iranian and Israeli regime have at least one thing in common: little respect for human rights. I  fear whatever I am doing is  merely enough. My comfort is that I have human lighthouses to guide me, brave people to look up to, to be inspired by.I  do not wish anyone to be denied of right to be heard.  This is why I refuse to accept anti imperialism as an excuse to hurm people. I support the Iranian people. not their government and when I ask for support, I ask it on behalf of people wherever they  are- not Political parties, neither Israeli or Palestinian ones.  This is why I have nothing to send but low quality pictures, nothing to offer as proof to my sincere words but some low-fii footage collected from several protests and vigils. both agianst sanctions, war, and occupation. My only allies here are kind individuals, fellow anti war activists, friends, and although we participated in the same protests, I am only speaking on my behalf, hoping more people will join actions against war, occupation and for human rights, justice and freedom everywhere.

#wib #no2iranwar 21.09.2012: Fascist thugs hurl glass from a passing car towards protesters (pictures)


מצגת זאת דורשת JavaScript.

Note: All photo credits go to Tamar Lehrman. Hearty thanks!

It wasn't so easy to find people to hold signs against sanction a looming war talk regarding the Iranian people. The weekly protest vigil of women in black targets the Israeli occupation  in the west bank and Gaza , a good enough cause to itself. Furthermore,  most people I spoke with believe that the Americans talked Israel out of it and that will be no military action against Iran. Since I am not a middle east expert or military analyst,  I tend to agree there is not high probability of war with Iran, but I am not certain and there is not certainty of what it is to come. This might as well be a long term crisis with no outbreak, only harm and damage to the people, not their governments. "It will be like Iraq and the lie of weapons of mass destruction" said Moshe, a veteran protester and a devoted communist that participates the weekly vigils despite having to use a wheelchair to make it each week. He also expressed his view, saying we should have gone down to Paris square, where a Palestinian has recently been lynched, and protest there. The consensus of the group though takes in discretion that that is a very dangerous zone, and we might face imminent risk   of being assaulted there.

"I am more scared to be here than in Nabi Saleh" said Eyal, a Taayush activist who joined the weekly vigil after participating the protest in front of Benjamin Netanyahu, Israeli PM against the deportation of African asylum seekers that took place nearby an hour earlier (for us, it was crossing the road from one vigil to another). The atmosphere was not friendly indeed and besides the usual swearing,  cussing and shouting we endure every week there was some escalation- a driving car hurled a glass towards us, and the shards missed the protesting women by a few inches.

There were only three of us, Moshe, a friendly blonde woman and myself holding the signs against sanctions and war on Iran but I repeat my usual saying:  I do not underestimate the steadfastness of standalone, never. I do not miss a chance to try to carry the message to whoever might see it, and I do not expect any results. We try and try, and we might die trying, but as long as we keep trying, we do not lose.

Zioinist thugs threatened to assault a Palestinian worker & myself

I always like to think that home is where I am safe. Well, I'm not, and as I am writing this I am still somewhat shaking, knowing that as a woman and as an activist, I am not safe where I am . and I can't just come back from protest, lock the door and relax. The hatred, the racism, the violence are all around me. During the recent women in black protest vigil, a glass was hurled towards us through a driving car. Later this day, I returned home, and around midnight, I went to "menta" the convenience store near my home to buy cigarettes. A gang of 10 thugs was sitting outside the store, cracking and eating nuts, making a lot of noise and leaving a pile of garbage all around them. Apparently, because  of this behavior , they were asked to leave by the salesman of the store, Hamadeh. They responded by making loud threats to beat him up. When I heard them making those threats, I started shouting at them not to talk like that to a person. I told them I work at  a store too, and I wouldn't want anyone speaking to me like that . I also tried to speak to their "Jewish" heart and ask them not to speak like that near Yom Kippur (day of redemption from sins). Some of the gang members began throwing nut shells at me. The gang leader confronted me face to face, using a very intimidating body language. This triggered my instinct to fight or flight, I was trembling with fear. Literally shaking and they noticed that:

" So, you are an Arab lover? a leftist? I am going to send you to the hospital now. I will smack you so hard they won't find you in months. God is with us. not with the Arabs, my brother is a rabbi, you whore. Trust me, I was in Gaza and I killed many Arabs. "

I told him that if  wanted to beat me up , he should bring it up and he retreated a bit, knowing that he is taped on camera. Hamadeh went out, asked him once again to leave, as this is private property and once again they exchanged heated threats, including shoving each other. Hamadeh stated to them that the place their were sitting at is owned by Menta and is a private property and asked them to leave,  the gang leader said "My uncle owns the supermarket nearby, the whole place is mine because I am a Jew, and you are scum Arab".

The police came, smiling that "they were early at the scene", they took both Hamadeh and my ID's, asked us if we want to file a complaint. They had a friendly chat with the thugs who moved a few miles away, to lurk and ambush in the dark.  Hamadeh  thanked me and said he couldn't confront them all by himself so he preferred to wait for the police to come, but that he is calling his friends to stay over with to make sure the thugs kept out. "We will fight them back if that what it takes" he said. On my way back I encountered the gang again, they regrouped very close to the store. Their leader, a solid built young men told me again about "thr many arabs he killed in Gaza" and I couldn't help but feeling terrified by the pure fact that I am speaking to a murderer. He had that look in the eyes I learnt to recognize. He told me he attacked Arabs in Jerusalem many times and that he will continue to do so, knowing that the police is on their side. . They used the term "nationalistic crimes" explicitly. "We will drive them away from here". He also warned me a few times against intervening,   telling me that they might "break my neck and leave me crippled for life". I ended that "conversation" by making a plight  to them not to be violent and assault people (I know this is worthless but I really didn't think spending  more time there would do any good).

Right now I am shaken, I am still afraid but not only for myself (though I can't help it, my fight or flight alarm was triggered) but for the place I live in, Al Quds where fascism, violence, hate are on the rise  and it seems that a reign of fear has taken of the streets. I am not a brave or a courageous person. I am just hunted by the memory of the holocaust, when so many people of my family were burnt alive in the synagogue while their neighbors did nothing. I don't think "I did the right thing" because he right thing would be to stand there quietly but steadfast and document the happenings with my blackberry.  We should be prepared I am afraid that there is worse to come, and I am afraid of the helpless feeling that I'll have reading about the next act of Jewish terrorism, encouraged by the fascist Zionist regime.

החיים על פי מאשה אברבוך

       גילוי נאות- אחד האקסים שלי  יצא פעם עם מאשה אברבוך, וזו כבר  סיבה טובה לא לחבב אותה. קנאת נשים  בדרך כלל לא מרבה אובייקטיביות. אחרי הדיסקליימר הזה  , הינה הזמן להוריד את ה"צביעות" ולדבר גלויות: חשש סביר שאאבד את  הסבלנות אם אשמע בזמן הקרוב את הצירוף "גבר לבן עם פריבילגיות".  על שלל הטיותיו.  די, נמאס מכתישת השמאל על שלל גווני השחור-אדום-ירוק-כחול-לבן שלו. הבנתי כבר במה מדובר. מדובר בקבוצה ככל הקבוצות, עם דינמיקה  כדנימיקה של כל הקבוצות, שמשום מה חושבת שיש משהו חדשני, חתרני, או חשוב  בחגיגת המיזנטרופיה, ההתנשאות, האנטגוניזם ושינאת החינם העצמי. הבנתי גם שבהיררכיית המחאה יש כאלה ששווים יותר ויש כאלה ששווים פחות,ואלה ששווים יותר יושבים להם במגדלי שן של בארים אפלוליים ומהגגים על כמה שסולידריות שיח ג'ראח מסריחים, מרצ פאשיסטיים, האנרכיסטים אליטיסטים ורק  הם, קליקה ככל הקליקות, אליטה ככל האליטות, בסדר-  ואם לא בסדר, אז לפחות  אוחזים בתובנה מלאה על שלל המגרעות שמקנה להם את הזכות לכתוש, לפגוע, להעליב ללא רחם על בסיס  האנטי כיבושיות/ אנטי ציוניות / נעלות מוסרית.  אצולת הרדיקלים תמשיך בנרקיסיזם של שיח פנימי עם עצמה, והגברים הלבנים שבקושי גומרים את החודש ולפעמים גם מוציאים אוכל מפחי הזבל  ובכל זאת יוצאים להפגין ימשיכו לקום בשש בבוקר ללוות רועים למרעה של תעאיוש. אצולת הפוסט אקטיביסטים תמשיך לעשות הון במדייה החברתית מהתנגחות באלה שהם מנוגחים ממילא, תמשיך להעליב את אלה שעולבים בהם תדיר ולחשוב שיש בזה משהו. הגברים הלבנים בעלי  הפריבילגיות ימשיכו לעשות טעויות מרוב כוונות טובות, ימשיכו להתייצב בשקט ובלי ציפייה  להכרת תודה, שבחים וחשיפה איפוא שצריך אותם,  ימשיכו לעשות את מה  שהם עושים מזה שנים, בזמן שלוחמי המקלדת הטהרנים  ימשיכו לירות חיצים של זעם קדוש. זה עניין של יוקרה, של הון אנושי סימבולי, של היררכייה. אשריכם בלוגרים שמצאתם לכם פינה טובה לתפוס ממנה תחת. בהצלחה בתיקון עולם. אותי  איבדתם ביער המשמעויות המהופכות.  מה לעשות, פינגווינים מוזרים כמוני לא היו בפעולה הנחשבת הזאת או בלינץ' המתוקשר הזה. פינגווינים מוזרים כמוני הם כמו קטרים קטנים. כן, אנחנו חושבים שאנחנו יכולים.

לכבוד: עורך "טיפול שורש

אני לא מוכן לדבר בגובה עניים לנבל. כמו שאני לא מצפה מאף קרבן היסטורי לדבר כך. לא מקרבן אונס ולא מקרבן אלימות אחרת לא משחור כלפי לבן ולא מפלסטיני כלפי ציוני. אני מדבר בהתנשאות למי שאני רוצה וכמה שאני רוצה. אנחנו מכירים אותם, עם חלקם חולקים דעות לחלקם בזים ועם חלקם וגם. אבל לא שואלים אך אחד ובטח לא איזה לבנבן שיאמר לנו איך לחשוב או לכתוב כדי שהוא ירגיש נוח עם עצמו.

הפחד מהשיח הזה מביא לתגובה מפגרת שאין בה אפילו ערך שזכאי להתייחסות וטוען כי מדובר בדו-שיח עקר. מי רוצה בכלל דו-שיח עם לבנים?! תחזרו לפינות האפלות שלכם, לנהל דוח שיח עם עצמכם בשפה שלכם ותשדלו לא להגיע למרחבים שלנו, כי אתם לא רצויים פה! אלא אם כן, תורידו את הפוזה, השפילו מבט ותקבלו את כללי המשחק החדשים אלו שלא מאפשרים לכם להכתיב מה מותר ומה אסור, מה רלוונטי ומה לא, איך לדבר ואיך לא לדבר.

בקיצור, אף אחד לא שאל לדעתך, מוזמנת לקחת אותה חזרה לחבורת הלבנים האקראית שתפגשי בזמן הקרוב.


(ההדגשות שלי)


שלום לך עורך טיפול שורש יקר.

התגובה הקודמת שלי אליך הייתה מתבכיינת ומתקרבנת, אבל  חוץ מזה שרציתי שתצטער על זה שפגעת בי, וכן, נפגעתי, אף אחד לא  לוקח את זה שאומרים לו לסתום את הפה ושלא רוצים אותו בהכנעה ובאהבה- רציתי שתראה אותי בעיניים. לא קוראים לי "לובן" , לא "פריבילגיות" לא "שמאל קיצוני" ולא "שמאל רדיקלי". מי אני ומה אני? אני אחת מהמדוכאים. ואני לא מוכנה שתבטל את הסבל האישי שלי בשום תירוץ אתני, לאומי, פוליטי או סוציולוגי. למעשה, היית מעדיפה שלא תבטל סבל של אף אחד בעזרת שפה שמשטיחה, מכלילה ומרדדת.

אתה מדבר בהתנשאות למי שאתה רוצה וכמה שאתה רוצה, כי יש לך פריבילגיה לעשות כן. יש לך גב  וגיבוי של של אנשים שחושבים כמוך ומצדיקים אותך, יש לך זמן פנוי ומן הסתם תחום  עיסוק מספיק טוב בשביל לאפשר לך לדבר בהתנשאות כאוות נפשך למי שתרצה. לי אין עיסוק כזה, אני עובדת בעבודת שכר מינימום, שהפריבילגיות שלי זיכו אותי לקבל (לצערי הרב אני יודעת שעבודה כזאת בשטחי 48 הרבה פלסטינים היו שמחים לקבל ואינם יכולים, בשל היעדר מתן אישורי עבודה), ובמשך רוב שעות היום, אף אחד לא שואל לדעתי, בדיוק כמו שאתה לא שואל ובוחר לשחזר את מבני הכוח שאתה  לטענתך מנסה לקעקע מהיסוד.  אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאתה מחשיב את עצמך כקורבן היסטורי, מתוך תקווה שאתה לא עוד אחד מאלה שמשימים עצמם לקולם של חסרי הקול: אם התיימרת לייצר מילון, שים לב כמה השפה שלך כוחנית. ופוגעת. אני לא יכולה להכתיב ולהגיד לך מה להגיד. אני כן יכולה להגיד שאתה פוגע במישהו שנמצא (אולי) בעמדת כוח נמוכה ביחס לשלך.  שזה שהיית קורבן בעבר ואולי אתה קורבן גם כעת לא מונע ממך גם להיות פוגע ומקרבן בכרטיס אחד.

זהות בעיני היא לא דבר דיכוטומי, ולא לעיתים רחוקות ילדי הכאפות גדלים להיות בריונים בעצמם.  אף אחד לא אשם בהיותו קורבן, אבל גם קורבנות יכולים להיות אשמים בדברים רעים שהם מעוללים לזולתם. עצם ההגדרה של מישהו כ"קורבן" היא משפילה בעיני.  לא הייתי רוצה שאף אחד יקרא לי ככה. היא יוצרת חוסר שוויון ומביאה לרחמים מהסוג הרע, כאלה שמחזקים משהו על חשבון סבל של הזולת. אני משתדלת לא לראות אנשים אחרים כקורבנות, אלא כשורדים. מילה שאני מעדיפה.  או מתמודדים.  יש מקרים שבהם אין שום דבר חוץ מקורבנות. אני מקווה שזה לא המצב בשבילך.  אני לא מאחלת את הסטטוס  הזה לאף אחד.  גם אם נעשה לך עוול, ואני לא יודעת , ולא יכולה לשפוט,  אני לא חושבת שתתקן אותו אם תהיה מגעיל למישהו אחר, או שתנכס לעצמך את הזכות לפגוע  במי ש(אולי) יותר חלש ממך בגלל שהיית קורבן.  אתה מן הסתם יודע את זה, ובוחר להשתמש בכוח של המילים להזיק ולהרע, אני לא יודעת למה. אבל אני מצטערת על כך.

ואני לא רואה כאן רק דינמיקה אישית  ביננו, למרות שבעיקר, הדיבור שלך פוגע ברמה אישית. אני רואה בזה נקודת מבט שמשטיחה ומרדדת אנשים, מתעלמת מזה שלרוב האנשים יש פריבילגיות ומגבלות  כאחד וששום מילון, שיח או דיון לא יצמיחו רגישות, מודעות עצמית, נדיבות לב במקום שהן אינן.