ציפר שוב מגעיל | Take Action, Not Compassion

From


English version will  Follow the  Hebrew

יכולים לשאול אותי: "אז מה הפתרון שלך?" הפתרון שלי הוא לעשות חושבים מחדש ולחזור אל האנושיות. כי כפי שאמר דוסטויבסקי, כמה קל לאהוב את האנושות אבל כמה קשה לאהוב אדם אחד! ולהתנער מהשטחיות הגימיקית והפרסומאית, ובמקום לבזבז כספים על משטים ומטסי-סרק, לטלפן אל פלסטיני אחד, או פלסטינית אחת, וסתם לדרוש בשלומו. ולתת לו להרגיש שהוא נחשב ולא רק כלי משחק וירטואלי בידיהם של פרזיטי המחאה. 

מקור: הארץ, ציפרלנד, אתם מגעילים אותי, פרזיטי המחאה
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1233933.html


שוב בני ציפר מעביר בי עווית של גועל. ההצעה החנפנית, המתחסדת, המזוייפת הזאת, שהיא בדיוק  בדיוק הגימיק הפרסומי שציפר יוצא כנגדו.

פלאשבק, לעצמי של שנת 2009. קוראת את הדיווחים 
במקביל למהומות של אחרי הבחירות לנשיאות איראן.
ספינה שניסתה להגיע לחופי עזה. הפעילים צייצו בהיסטריה: "יורים עלינו".
הפעילים האיצו בגולשים לכתוב למארק רגב, 
להתקשר, להפעיל לחץ על מנת שיאפשרו לספינה שלהם לעבור.
לאחר מכם, סיפרו הם נחטפו לנמל אשדוד. ההסברה לעומת זאת,
הקפידה לציין שהסחורות שהיו על הספינה הועברו לעזה והפעילים נעצרו ושוחררו.
בזמנו, אכן ראיתי בפעילים סלאקטיביסטים,
שמנסים להפוך לסוג של סלב,
 ולמשוך תשומת לב לעצמם באותו יום שבו  נציג האו"ם
 החל לגבות עדויות מתושבי עזה בנוגע לזוועות מלחמת העופרת היצוקה.
לתומי, חשבתי שי היה דו"ח, ותהיה ועדה, ויוסקו מסקנות,
וישראל תשלם את המחיר הנדרש על הרג אזרחים חפים מפשע וירי חסר אבחנה. אלא שלא כך קרה.
 מדינת ישראל בחרה לתקוף את דו"ח גולדסטון ולאמץ מדיניות של "צה"ל יחקור את צה"ל".
כשמדינת ישראל מסרבת וממשיכה לסרב בראש זקוף לכללי המשחק של החוק הבינלאומי ,
צורות מחאה ופעילות "פרובוקטיבית"  
הצליחו להרגיז, לזעזע, לחרחר שערוריה-
אבל מעבר לכך,
הם הצליחו להביא למודעות תמונת מצב
שבה למרות שישראל וויתרה לכאורה על השליטה ברצועת עזה,  
עדיין היא נחושה בדעתה למנוע אפילו מסירה קטנה להגיע לשם.
שיח על זכויות אדם הופך להיות משפיל ומבזה
ברגע שהוא מצמצם את זכויות האדם ל"סיוע הומניטרי"
דהיינו, צדקה, הספקה של מוצרי יסוד ומתעלם מכבוד האדם וחירותו.
הזכות של אדם לחופש תנועה, לחופש עיסוק ופרנסה, 
לקיים קשר עם העולם החיצון. לא להיות מבודד.
המשט לעזה לא צריך לשאת עליו כיסאות גלגלים וצעצועים לילדים.
המשט לעזה נושא את עצמו כחוט מקשר , כקול : אתם לא לבד, כמסר המועבר דרך סורגי הכלא.
  כפי שתיארה נעמי קליין בעצרת התמיכה לאחר ההתקפה המאבי מארמרה.
ההצלחה של "משטי הסרק" בהעלאת המודעות לעוולות המבוצעות כלפי העם הפלסטינים.
לא חמלה  מצד הכובש היא שאמורה להעלות את ערכם של הפלסטינים בעיני עצמם.
השבת זכויותיהם של הפלסטינים היא שיכולה לעשות זאת,
והתהליך הזה לא יתבצע דרך שיחות אמפטתיות ,
אלא דרך הפגנה עקבית של סולידריות, בגיבוי אמצעי התקשורת, ,
לאו דווקא בניסיון ליצור נורמליזציה מזויפת בין הכובש לנכבש,
שישאל לשלומו, אלא באי-ציות אזרחי לחקיקה בלתי דמוקרטית , כאקט של סולידריות.
אי-ציות אזרחי לסירוב של ישראל להכיר בזכות השיבה של פלסטינים בעלי אזרחות זרה.
אי-ציות אזרחי לסירוב של ישראל לאפשר מחאה בלתי אלימה,
 ולמנוע את כניסתם של פעילים בינלאומיים לשטחי הגדה המערבית. 
ועוד משהו לציפר: ציפר טוען שממשתתפי המשט לא נדרש בעצם כלום, חוץ מלהיות שם,
כנ"ל לגבי משתתפי המטס. אני תוהה כמה פעמים ציפר גופו נתקל בכוחות הכיבוש.
האם הוא חווה מעצר? שהייה של שלושה ימים בסירה צפופה בלי אפשרות למקלחת?
עמיתתו עמירה הס מתארת את אשר עבר על הפעילים..
אני תוהה אם ציפר, חובב חיים טובים שכמותו, היה מוכן להתנסות 
לאו מילתא זוטרתא היא. במיוחד כשמדובר באנשים מבוגרים. 
אני ממליצה לבני ציפר לנסות , לפחות פעם אחת. 
סולידריות במקום חמלה.

In Ha'aretz article cited above, publicist Beny Tzifer denounces the efforts of the flotilla and flytilla activists as "protest parasites" who seek to gain fame and publicity over the Palestinian suffering. He calls the flotilla/ flytilla efforts "commercial gimmicks".
Instead, he suggests that  "Israelis will pick up the phone and call a Palestinian in the west bank to ask how he or she was doing, and make them feel they count".
This is so infuriating, I couldn't help to add my piece of comment, although Tzifer's annoying nature of writing is quite familiar to Hebrew readers. 
 from several reasons: 
First of all- what makes Beny Zifer assume that Palestinians will feel "that they count" by having their occupiers manifesting un-demanding sympathy  on  phone? 
What may help Palestinians feel that "they count" is having their rights retrieve
 And when I type "Rights" I do not mean basic needs provided by humanitarian aid.
 I am also speaking about freedom of movement, freedom of occupation, to earn and make their living, the right to own property, the right to return to their homeland that was taken from them. 
Not compassion, solidarity. 

 All of those can't happen without civil disobedience.
Without Media's intervention to raise awareness.

I think dialogue about  human rights,
 when narrows it  itself  to the limits of humanitarian aid and sympathy, actually degrades humans. The freedom Flotilla didn't need to carry "humanitarian aid" to justify its course.
What was on the Flotilla was best described  by Naomi Klein as "a message passed between the prison bars. You are not alone. You are still connected".

 to anti-democratic regulation imposed by the Israeli Government. 
Supposedly Sifer assumes that would be an easy thing to do, I therefor recommend him to read the report of his colleague,  a dignified Journalist Amira Hass, regarding the flotilla 2 sailing condition. I wonder if Sifer himself, rather attached to the "Good life" would or could endure such. I wonder if Sifer himself ever   arrested during protest against the occupation:
that is not a pleasant exprience, that I can tell you. 

On a personal note, I can say for myself, I remember following @freegazaorg twits during the summer of 2009. They hysterically twitted that shots were fired towards them, that thusyey were being kidnapped towards Ashdod's port by Israel's occupation troops. 
Back than, I was baurmoick than I was busy following the post  election turmoil in Iran, the videos and photos,as well as the reports that  flew seemed much more shocking than that group of "provoking slacktivists". The Boat's activists urged people to take action, press the Israeli Government to allow them into Gaza  un-hurmed.
On that day, UN delegation collected testimonials from Gazans about the atrocities of Gaza Strip war , testimonials that will later provide the basis for Goldstone report. I was naive enough to believe that Israel will co-operate and act according to the findings.
How wrong  I was. The way Goldstone report was accepted in Israel, and the way that the method of "IOF will inquire IOF" was implented made me realize that another course of action is needed, and that those "slacktivists" were indeed provoking- but not a negative way. 
Some insights, especially those unpleasant take time to  embed.  It took me some time to understand why those people were on they boat and that although they did not make it to Gaza- Gaza finally got to me, in a way that was different that before: I understood that sometimes it is time to breake the rules, especially when one side systematically ignores them. 



כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s