I give my 2 pennies to support boycott from within

whenever I  think about BDS I can hear the words of human rights advocate and Nobel prize laurette Shirin Ebadi, regarding her own country Iran :
"I support sanctions, but sanctions to hurt the regime, not the people".
Now I am looking for ways to manifest my endorsement to the Palestinian call for BDS (boycott, diverstment, sanctions) against Israel.
The first thing I am thinking about is asking artists not to come not to come and perform in Apartheid Israel. Reason I am asking this is to help tear up the facade of normalization hung upon us. It is not normal for Palestinians living in the west bank to be seperated from their families in beseiged Gaza strip.
It is not a normal situation as milion of Palestinians in West Bank are being stripped of basic human rights, their lands confisticated, their minors illegaly arrested and interrogated without their parents, taken out of their beds in the dead night by gun-point,
it is not normal that when  Israeli Jews arrested with Palestinians,
Israelis face civil court, while Palestinians are submitted to martial law.
West Bank Palestinians have no citizenships- their movement is restricted, & supposedly an artist I fancy will come and perform in Tel Aviv I would not be able to invite a friend from Ramallah to accompany me.
In order to adapt to this twisted reality we Israelis have adapted  a mechanism of disacossiation- we disconnect ourselves from what happens only a few miles a way from us. This is an un-healthy situation, both for Israelis & Palestinians.
On behalf of what I see as the people's interest, it's crucial not to play along with the illusion of "normalization", of a normal state that its interior policy goes within global concesus,
not to allow the smiling face of apartheid provide cover to the real nature of occupation and colonization. I believe that artists, intellectuals  can serve a role as embassadors of peace, a voice of conscience,
a mirror of society, if they choose to take their stand and use the influence they have on our minds and our hearts.

Artists that cancel their arrivals reflect the global reaction to the breaches of human rights & illegal actions taken by elected Israeli government.
They make us face the reality we have created with our own hands, and I think right now that is the first step towards change,
I believe that facing the reality,

as harsh as it is  is a first step towards change.

I also believe that singing & playing,
enjoying fine arts while so close to us people are suffering is morally wrong.
If you ask me- why Israel?
Atrocities happen in many other places around the globe,
why not ban them as well?
Well, I think that in Israel such actions can make an impact.
Israel is a semi- western country, that cares a lot about her image.
Second of all,the call for BDS comes from Palestinians themselves,
as a mean of non-violent resistance against the occupation.
I think it is a productive action to take, be compelled in solidarity with
people who choose to take off the path of direct armed violence,
a path that the Israeli Government (Knesset) seem to endorse.
Third of all,this is the country  that gives me citizenship, that I enjoy its privileges-
I might not have any influence about other places, but I'd like to think that
I can make my voice heard about what my own country is doing.
I myself have never been abroad and don't even own a passport-
so this mean of resistance may affect me as well-
I bare in mind that I might miss a concert of a favored artists,
or face angry responses,
might even lose a job opportunity in case any of my actions will promote divestment –
that makes me even more at peace-
I am making a decision may affect me as well- but it may also be for a greater good, and a resolution that I'll get to see with my own eyes.

אנרכיזם רוחני

מילת ברכה:

נמסטה.

מילה בסנסקריט שפירושה: ראיתי את האלוהים שבך
___________________________________________________

מעל הגגות בטהראן , בקיץ 2009, בחודשים חורדאד ושחריוואר (יולי-אוגוסט)

יכולתי לשמוע את קולות בחשיכה קוראים

"אללהו אכבאר".

נזכרתי במה שאמר הפסיכונאליטיקאי ויקטור פרנקל :

אלוהים הוא המקום שאדם פונה אליו כאשר נכזבה תקוותו לעזרה מכל מקור אחר.

בבילעין, מבעד לענני גז מדמיע, רסיסי הבואש, צעיר פלסטיני ניחר מרים אבן אחרונה

בנוסח דויד מול גוליית "אללהו אכבאר".
נזכרתי בפסוק 45 מסורת המלקוח:
"הוי המאמינים, בפוגשכם קבוצת לוחמים, עמדו איתן והרבו להזכיר את שם האלוהים למען תעשו חיל"
___________________________________________________________________

אני מרגישה צורך להוסיף איזה דיסקליימר לרשומה הזאת,
שיהיו כאן הרבה ציטוטים מהרבה מקורות,
חלקם די מפוקפקים ("וויקיפדיה")
שעלולים ליצור רושם של "שופינג רוחני"
או "ניו אייג' מאמבו ג'אמבו".
לצערי אין דרך לברוח או להתחמק מההאשמה הזאת,
במיוחד למי שבוחר לא להתחייב לדרך אורתודוכסית מסויימת
שכרוכה בשמירת מצוות והלכות.
אני יכולה ללמד זכות על עצמי בפני עצמי: סיימתי 12 שנות לימוד בחינוך הדתי,
8 חודשים של קורסים ליוגה במרכז שיבננדה, לקחתי כמה קורסים ביהדות באוניברסיטה,
קראתי את הקוראן,
הספרים של אדוארד סעיד ורזא אסלן על האיסלם וביליתי בנעורי לא מעט שעות
בחברתו של יעקב הסופי, בעליו של "עולם קטן" – ויהודי שהתאסלם ובחר בדרך הסופית.
ונקודת ההגנה השנייה שלי: אני רוצה להימנע משימוש בשפה "טעונה"- כלומר, מילים כמו אחדות,
התגלות, דבקות, הן מילים שהמשמעות שלהן עמוסה בהקשרן,
ולמי שלא נתקל בהן בהקשרן הן עלולות להיות סתומות, או חסרות.
נקודת הגנה שלישית: את החוויה הרי אי אפשר להגדיר ולהמשיג במילים.
והחוויה, בשבילי היא אמיתית.
______________________________________________________________________
תלמוד, במסכת סוטה טען האמורא רבי חמא, שאי אפשר להדבק באל באופן ישיר אלא במידותיו:
"ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב "ה' אלהיכם תלכו",
וכי אפשר לו לאדם להלך אחר שכינה? והלא כבר נאמר "כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא"
,אלא להלך אחר מדותיו של הקב"ה. מה הוא מלביש ערומים דכתיב "ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם",
[4] אף אתה הלבש ערומים. הקב"ה ביקר חולים דכתיב "וירא אליו ה' באלוני ממרא"‏[5] אף אתה בקר חולים.
הקב"ה ניחם אבלים דכתיב "ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו",‏[6] 

אתה נחם אבלים. הקב"ה קבר מתים דכתיב "ויקבר אותו בגיא",[דרוש מקור] אף אתה קבור מתים.".‏[7]
_________________________________________________________________
‏_____________________
*איך אפשר לחוות את הדבקות על פי המקור הזה?
איננו יכולים להלך אחרי האלוהים, לתפוס את האינסוף באמצעות חושינו המוגבלים,
ולכן בספר החינוך מוצע העיקרון
"אחרי המעשים נמשכים הלבבות".
____________________________________________________________________

במסורת היוגית, קוראים לזה "דרך הקארמה יוגה", יוגה של הפעולה
המעשים החיצוניים מעוררים את הפנימיות.
_______________________________________________________________________________________
באיזה ערך אני בוחרת בכדי לחוות הדבקות?
הערך שאני דבקה בו הוא זכויות האדם,
לכבוד, לחירות, מה שנקרא בתרבות המערבית
"הומניזם", "אקזיסטנציאליזם".
והיופי המופלא הוא שאין סתירה.
ואני לא חייבת לבחור "בין לבין"
האגנוסטיות, שבאה ממקום רציונלי, שכלי
לרוחניות, ששואפת לדבקות, להתגלות, לחווית האינסוף, לאחדות הניגודים.
____________________________________________________________________________________________________
"לפיכך כתבנו בספר לבני ישראל כי כל המאבד נפש אחת בלא שאיבדה נפש או בקשה למלא את הארץ חמס-
כאילו איבד עולם מלא וכל המקיימה כאילו קיים עולם מלא"
(קוראן, סורה 5, 32)
__________________________________________________________________________

במדרש תנחומא: " האדם שהוא עולם קטן"
רבי עקיבא
במסכת אבות למד מספר בראשית כי "חביב אדם שנברא בצלם" [7],
ולכן חז"ל בהתאם לתפיסה זו אף הסיקו מסקנות התנהגותיות: שצריך להקדים בשאילת שלום לכל איש ברחוב אף לגוי[8], ולקבל פני כל אדם בסבר פנים יפות[9] ואף בשמחה [10]. מכאן גם נובע רעיון כבוד האדם,
באשר הוא בצלם, כל פעולה שהיא בגדר עלבון איננה רק פוגעת בו בממד האישי אלא בממד הנפשי העמוק, ולכן חז"ל התריעו להיזהר בכבוד החבר בפרט [11] והאדם בכלל,
ודימו הלבנת פנים לרציחה[12], באשר פגיעה בשמו הטוב של האדם ורציחת אופיו, חמורות לא פחות מאשר פגיעה פיזית בו.
למעשה הרבה מאוד מהמצוות שבין אדם לחבירו, ובראשה מצוות ואהבת לרעך כמוך[13],
נובעות ונגזרות מתפיסה ראשונית זו ביחס לאדם. אין לפגוע או להזיק לאדם אחר בכל רובד ולעזור לו כמידת האפשר, ואף לפתח כלפיו רגשות חיוביים ולא שליליים, לא רק בגלל סיבות פרגמטיות או מוסר סובייקטיבי, אלא בעיקר בגלל מעלת הצלם שבו שאיננה ניתנת לערעור.
כפי שכותב המקובל הרב משה קורדובירו בספרו תומר דבורה:
"האדם ראוי שיתדמה לקונו, ואז יהיה בסוד הצורה העליונה צלם ודמות. שאילו ידומה בגופו ולא בפעולות, הרי הוא מכזיב הצורה, ויאמרו עליו, צורה נאה ומעשים כעורים"
הפסיכולוג ויקטור פרנקל, בספרו "האדם מחפש משמעות" הולך בדרך זו, והוא טוען שהאדם החי ללא משמעות קיומית בעולם חלול, ריקני ומתפורר, ימצא את המזור העמוק ביותר לנפשו בלוגוס, במאמרות רוחניות או ליתר דיוק באידיאות, אפילו במצבים הקשים ביותר שהחיים מזמנים לו.
גם הפסיכולוג ההומניסט אריך פרום, מחבר הספר "אומנות האהבה", טוען טענה דומה, שבעולם של "בדילות קיומית" שבה האדם מנותק ומפורד מהכול, האדם יוכל למצוא מזור לנפשו הכאובה מרוב בדידות, רק בהגשמת אידיאת האהבה ובחיבורו אל ישויות אחרות מתוך אהבה.

________________________________________________________________________________________________________________
על פי התפיסה הסופית, תורתו של מוחמד עוותה על ידי מלכים ושליטים שהכפיפו את חוקי האסלאם

לצרכיהם והשתמשו בהם לטובתם האישית,
על מנת להצדיק את מעשיהם ואורח חייהם.
הסופיים, הרואים עצמם כמשמרי המסר הטהור של האסלאם המקורי, החלו להתגבש כאלטרנטיבה לשחיקה הרבה שעברה הדת הצעירה…
תמציתה של הדרך הסופיית היא כניעה לאלוהים באהבה, שוב ושוב,
השאיפה לראות בכל אדם, חיה, צמח ודומם את ההתגלמות המוחלטת של אלוהים השורה בכל.
הסופים מאמינים שהאלוהות יצרה את העולם כאחדות אחת הפועלת במסגרת של חוקים הרמוניים,
של שאיפה לאיזון בין נתינה לקבלה, ומטרת הדרך הסופיית היא לחזק את האחדות של הפרט עם הדרך האלוהית.
הסופיים מאמינים שישנה אותה כמות של דרכים אל האחד, כמספר בני האדם על פני האדמה,
וכל אחד ואחד צופן בתוכו את הקריאה לפקוח את עיניו הנסתרות ולבוא,
לחזור אל השורש של השורש של מהותו הפנימית.
דוגמה לחשיבות שמיחסים הסופיים למציאת הדרך האישית לאלוהים ניתן למצוא בשירו של שייח מוזאפר:
"עזבו הכול ולכו בעקבות האהבה בלבד, הו ליבי,
אנשי מציאות מצייתים לאהבה,
עבורם האהבה עתיקה יותר מכל הידוע לנו,
הם חיפשו את ראשיתה של האהבה

________________________________________________________________________
בספר דברים (ל"ב,י"א) בפרשת האזינו כתוב:
"כנשר יעיר קינו על גוזליו ירחף יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו"
אני קוראת את הפסוק כך: יש כאן ביטוי לאחדות הניגודים- הנשר מסמל את האלוהות,
גם דרך המאבק בטורפים , וגם בשמירה וההגנה. גם דרך המאבק וגם דרך החמלה.

____________________________________________________________________________________

 

Fragmants of evil- Bili'in Village demonstration, 10.06.2001

The  man was marching in the middle of the crowd, holding a megaphone and calling the soldiers, demanding that they leave the territory, being it  Palestinian ground. The man was mocking the soldiers orders to evacuate themeslves from the closed military zone. " You have ten minutes" he shouted. This is an order worth mocking. On many occasions I have witnessed the soldiers violating their own orders, starting to use violent means to disprese protestors before a couple of minutes passed.
 "This is a liberated area" the man chanted as the march approached the fence.
The military forces were already there, prepared, as if they were facing an armed brigade.
The skunk truck was there as well. The sight is absurd, almost surrealistic. Military Jeeps. Shielded soldiers.
Facing only a bunch of stone-hurling youth & international peace activists.
The man with the megaphone stated that this is a non violent protest, & that the protestors don't intend to hurl stones. Some of the local activists approached the fuffer zone and opened the yellow gate. The skunk truck sprayed them.
It is ridiculous that the skunk, a foul smelling liquid is considered a "human" mean to disprese protests, being it non lethal. The odor sticks to your body if it hits you. and can't be wash away. It might take weeks till it's gone. It is so revolting one can wish his skin be scrubbed from your own flesh. And one might never know even what is the thing that hit him. The skunk sprays were soon followed by an intensive salvo of tear gas canisters, forcing the protestors to retreat. Due to the scalding heat, fires broke in the weeds, approaching the olive groves that provide the village's economy. One old local man laid down, knocked out by the gas. Other protestors approached him, one man gave his chest massage. An ambulance came to evacuate him, in a short time. The soldiers continued to fire the canisters even while the ambulance was treating the almost unconscious man.   . Near a low fence of walls, protestors laid crippled and panting.
I was covering my head with a scarf, trying not to breath the chocking gas. 
But in the end  I was caught in a cloud of gas. 
My eyes were shut with tears and for a several minutes I felt nausea, as I was about to pass out.
At this stage I don't experience the stones  the Shebab (youth) hurl as violence
Mostly, it feels like a manifest of frustration , the kind a caged animal feel. 
After the demonstration, when the group of protestors dispresed, we- Haitham- the photographer & Samara, and Micha an Israeli activists stayed behind, trying to extinguish the last flames that consumed batches of crops near the olive groves that grow by the fence. After we finished, we took a breake by an olive tree , a few meters away from the soldiers who were still present, despite the absence of any protestors from the scene. They chuckled. Samara was swearing the soldiers. The more angry we were, the louder their laughter grew. "GO HOME" we shouted.
They were only shooting  because of boredom & cruelty. Perhaps intending to start the fire again. "Do you see this?" Haitham was hugging the olive tree. "This is a 6,000 years old woman".  I went towards Waji's house, where we usually gather, enjoying Waji's great hospitality.
I was dreaming about a day we'd all meet in Tel Aviv, in Waji's coffee shop. Right now Waji is "mamnua" , banned from entering Israel. But I refuse to give in to despair.

מחשבות על אנרכיזם רוחני, יהדות, איסלם ויוגה

קשה מאוד לדבר על דת. על רוחניות. על אמונה.
לנסות לדחוס למילים חוויה שהיא מעבר למילים, להגדרות ומהויות,  חוויית אחדות הניגודים.
מלימודי היוגה של סוואמי שיבננדה שמעתי שהאמת היא אחת,
אבל הדרכים להגיע אליה הן אינסוף.
האנרכיזם הרוחני שלי הוא חתירה לחווית ההתגלות האישית.
לביטול הניגודים. ליישוב הסתירות. חתירה למגע ישיר עם ה"הארה", עם מה שאי אפשר לקרוא לו בשם.
האמת, אני אפילו לא מגדירה את עצמי בתור אדם מאמין במובן המקובל של המילה.
אני לא יודעת אם יש אלוהים או אין. את המושג אלוהים אני לא יכולה להכיל או להסביר או להגדיר. לכן אני יכולה לא להגיד שאני מאמינה, כי אני לא יודעת להגיד במה אני מאמינה. אני לא יודעת אם אני מסוגלת להאמין ביד מכוונת, בשכר ועונש, בחיים שלאחר המוות, בהשגחה פרטית, בהתערבות ישירה של אלוהים בחיי האדם.
אני יכולה להגיד שאני מחפשת, שאני רוצה להאמין, שאני מתפללת שיש. שאני שואפת לרגעים האלה, ושספק גדול אם הייתי זוכה להם ללא חשיפה לדרכים ולימוד ועבודה רוחנית שעשו גדולים ממני לפני, בין אם היו חסידים, סופים או  יוגים .
את התיווך שלהם אני לא יכולה לקבל בלי חשיבה רציונלית וביקורתית.
אני לא יכולה לאמץ ולקיים את ההלכה היהודית, את לחילופין את חוקת השאריעה המוסלמית. קשה לי לקבל את אלה ששמים את עצמם שומרים ומגנים של משהו אינסופי.
או את המחשבה שאלוהים זקוק להגנה על ידי בני אדם.
אני מצרפת כאן בתור נספח את חמשת עקרונות היהדות של פילון האלכסנדרוני, חמשת עקרונות האיסלם וחמשת העקרונות של היהדות. אפשר לקרוא ולראות שאין סתירה ביניהם, ושאדם יכול להאמין ולחוות את ההתגלות בכל דרך שהוא בוחר. 
אני יוצאת מתוך הנחת בסיס שמטרת השליחים והלימוד שלהם הוא לטובת ותועלת האדם, ולא "לטובת" אלוהים
אני מאמינה שהן ההלכה והן השאריעה , כמו גם היוגה ניסו לסלול דרך לרבים, שיוכלו ללכת בה.
אבל לא כולם יכולים ללכת באותה הדרך הסלולה.
מה גם שהמציאות היא דינמית יותר והעולם שלנו הוא עולם של תמורות ושינויים.
 הקדושה העליונה בעיני היא חיי אדם , חירותו, כבודו, ובמקום שבו ההלכה והשאריעה או היוגה פוגעות בקדושה הזאת, זה המקום שממנו צריכות לנבוע הרפורמות, השינויים, התיקון של דרך המסורת למען המסורת עצמה וזוהי  מהות העבודה הרוחנית בעיני.
אני שומרת לעצמי את הזכות שלא לקבל ואפילו לשלול את הרעיון שחכם  הדת , בקיא  ככל שיהיה יכול לדעת את  רצון האלוהים. אני שומרת לעצמי להתרחק מהדת הדוגמתית, הממוסדת,  ואת הזכות שלא להשתייך להגדרה דתית כזאת או אחרת או קהילה דתית כזאת או אחרת.
אני שומרת לעצמי את הזכות להמשיך לחפש
לשאול שאלות ולשאוף אל האחדות- שזה האנרכיזם בעיני.
ביטול האבחנות בין הדתות השונות, השאיפה לרפורמה והתחדשות רוחנית, ואי קבלת ממסד רבני , הלכתי כמתווך ביני לבין אלוהים. את הזכות שלי לשיח אישי וישיר מול האחדות.
  מה שאני חווה, מקבלת ומאמינה מהחשיפה לכתבי הקודש : 
כמה מילים על חווית האיסלאם שלי
מוחמד הוא שליח האלוהים.
הוא חווה את ההתגלות הישירה, את הנבואה.
התיקונים שתיקן הם הטוב המירבי שניתן היה בעולם שהיה אז.
הנביא מוחמד הקים  וגיבש את אומת האיסלאם, אומה שמושתתת ערבות הדדית ואחריות.
הוא הנחיל את מושג הדבקות, על ידי  חובת התפילה, באמצעות הצאלת והזכאת, שהם שניים מעמודי האיסלאם, הוא העניק את מצוות הצום של הרמאדן, שמלמדת את האדם על חשיבות המזון, את היכולת של האדם להשתחרר מהשיעבוד לחומר, ממגבלות הגוף. הוא דיבר במילים קשות וחריפות כנגד אלו שמסרבים לשמוע וכופרים בדבר שאפילו  אינם יודעים מהו, שהוא היוהרה. הוא העניק לעולם שירה מופלאה שעצם הקריאה בה היא מתנה, שמאפשרת את חווית ההתגלות .הוא הניח בסיס לפלורליזם מונותיאיסטי, שהוא הטוב שבעיני- באומרו " כל השמות יאים לו".
יחד עם זאת, איני מקיימת את מצוות האיסלם, ולכן איני יכולה להיחשב למוסלמית.
אבל גם כמי שאינה מוסלמית, אני חושבת שיש לי הזכות ליהנות מגן האמונה של האיסלם ולקבל ממנו את מה שאני יכולה לקבל. אני חושבת שהזכות הזאת יכולה להישמר למי שאינו שולל את עמודי האיסלאם, אלא מכבד אותם, ומודה ומודע לחוסר היכולת שלו לשמר אותם.
אני מתייחסת כאן לחמשת עמודי האיסלאם, ולא לשאריעה במלואה. 
את  החוויה שבשהאדה, שבקריאה אללה אכבאר אני מקבלת כברכה. אמירת השהאדה היא שער לחווית ההתגלות. ההכרה שאללה הוא גדול מכולם, ושאין עוד מלבדו. אבל גם אם נקרא לו הקב"ה, או השם יתברך, כל השמות יאים לו. להרגיש את זה, לחוות את "איחוד הניגודים" הזה, זו החוויה הרוחנית שלי.
 הנוט הבא שלי  אני מקווה יעסוק במושג הדבקות ובהגשמה שלו בריטואלים  סופים, חסידיים, ויוגים, שהם אילו שהשפיעו עלי  ועודם משפיעים 
מתוך מערכת הלכתית זו, הועלו חמש מצוות לדרגה של מצוות-יסוד – עמודי התווך של האיסלאם. מצוות אלו הן: "שהאדה" – העדות, כלומר החובה להצהיר על דבקות בעיקרי האמונה הבסיסיים של האיסלאם; "צלאת" – תפילה, "זכאת" – צדקה, "צום" – צום, ו"חג" – העליה לרגל למכה, ולאתרים מקודשים סביבה.
הראשון שחיבר עיקרים לתורה היה הפילוסוף פילון האלכסנדרוני שמונה חמישה עיקרים:
  1. מציאות ה'
  2. אחדות ה'
  3. בריאת העולם
  4. היות האדם נוצר יחידי
  5. השגחת ה' בכל הבריאה
  • לתרגול נכון של תנוחות היוגה, בסדר הנכון, באופן המתאים לרמתו וגופו של האדם בכל רגע יש השפעות חיוביות מידיות. לאחר תרגול יוגה מרגיש האדם נוח יותר בגופו, רענן, רגוע, גמיש יותר, פתוח יותר ואפילו מאושר יותר. לתרגול היוגה יש השפעות על המצב המנטאלי והרגשי. האדם מחובר יותר לעצמו ולמצבו באותו הרגע. לתרגול היוגה יש גם השפעות מצטברות. תרגול יום יומי שומר על בריאות, חיבור עם עצמנו ועם גוף התומך בפעילות שלנו בעולם.    
  • כאשר אנו תינוקות אנו נושמים בדרך טבעית, מלאה ורפויה. אנו עושים שימוש מלא בסרעפת ובאוויר הנמצא בבטן. במהלך השנים, בעקבות שכחה, דאגות וטראומות שונות נשימתנו הפכה להיות שטחית ולחוצה. בהיותנו פחות רגועים אנו לא עושים שימוש נכון בסרעפת ובפתחי האוויר. במהלך היוגה אנו לומדים לנשום שוב ונכון. לנשימה יש השפעה מיידית על מצבנו הרגשי והמנטאלי. ניתן לשנות את מצב רוחנו בכל רגע על ידי שליטה בנשימה ולרכוש כוחות רבים וגבוהים. נשימה נכונה תביא ליציבה נכונה (וגם הפוך) ועל כן התרגול הפיזי והנשימה קשורים זה בזה. אדם שמודע לנשימתו מודע בכל רגע בחיים. אדם כזה לא יטה לכעוס בקלות, יהיה יציב בנפשו, נעים, ממוקד ובעל שקט נפשי. כל אלה הם דברים אשר נרכשים במהלך היוגה.    
  • העולם מזמן לנו הרבה הזדמנויות ללחץ. לחץ זה משפיע באופן מידי ומצטבר על איכות חיינו. אנו לא יכולים לקחת החלטות נכונות במצב של לחץ. אנו נוטים לכעוס על עצמנו ועל אחרים ואוספים האשמות על עצמנו ואחרים. לחץ הינו גורם משמעותי לבריאות רופפת. בתרגול נכון של יוגה יש מנות קצובות של הרפיה. התרגול הנכון נע בין מתח מתון של תרגול התנוחות להרפיות מדודות. כמו כן כל תרגול שלם של יוגה מסתיים בהרפיה עמוקה. קיים גם תרגול שלם נפרד הנקרא 'יוגה נידרה' – Nidra Yoga שהינו תהליך של דמיון מודרך להרפיה עמוקה ביותר. לתרגול כזה סגולות רפואיות. הוא מרפא מחלות, מפיג מתחים ממקומות עמוקים בהווייתנו והינו מומלץ ביותר.    
  • באופן כללי ממליצה היוגה על תזונה צמחונית. יש לכך סיבות רבות וטובות ועל כך במאמר נפרד. כמו כן יש ביוגה הנחיות על הרגלי האכילה נכונים, תזמון האכילה והתאמה אישית לגופו ואופיו של האדם וכמובן למצבו הבריאותי.